לעתים, אנשים קרובים וחברים עורכים ביניהם הסכמים פיקטיביים, הם סומכים על יחסי אמון. אך מה
קורה כאשר צד אחד מחליט להפוך את החוזה השקרי להסכם מחייב?
מאיר סגל ממשרד עו"ד נועם קוריס ושות' כותב על הסכמים למראית עין
חברים, קרובים, בני זוג, לעתים עורכים ביניהם הסכמים פיקטיביים. זה נעשה משיקולי מס, או משיקולים אחרים, בכדי להתחמק מחובות ומסיבות אחרות. הסכמים אלו, כמובן, אינם משקפים את אמיתות הדברים ומטרתם לרמות את הזולת
עסקאות אלו, מכונה בדיני חוזים "הסכמים למראית עין", ישנם אנשים שעורכים חוזים אלו במטרה להתחמק מחובות ונערכות בד"כ בין אנשים קרובים הודות ליחסי האמון המיוחדים ששוררים ביניהם, הבוטחים זה בזה ומוכנים להפקיד את סודם בידי רעהו.
אלא שגם יחסים בין קרובים יודעים תמורות, ולא תמיד תמורות "סימפטיות". מה יעלה אפוא בגורלו של חוזה פיקטיבי לאחר שאחד הצדדים "מתהפך" על השני ולפתע מבקש לקיים את ההסכם (השקרי, נזכיר) ככתבו וכלשונו כאילו היה אמת צרופה?
חוק החוזים מבהיר שחוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל. טלו לדוגמה דפוס שכיח, אבנר שקוע בחובות, חשבונותיו מעוקלים והוא אינו מתכוון לפרוע את חובותיו. אבנר מסתיר מפני נושיו שיש לו אפשרות להחזיר חלק מהחובות והוא מחזיק את כספו אצל חברים. יום אחד אבנר מחליט לרכוש דירה, אך רישום נכס מקרקעין על שמו עתיד להתברר לנושים, וכך מבחינתו (הצינית) של אבנר תרד ההשקעה לטמיון. לכן הוא פונה לחברו הטוב בבקשה שיירשם בהסכם הרכישה ובטאבו כקונה, במקומו (והכל למראית עין, כמובן). החבר נענה לבקשה. מבחינה משפטית הדירה, לכאורה, שייכת לחבר, שהרי שמו הוא שרשום בהסכם ובטאבו. אלא שבפועל מי שנוהג בנכס מנהג בעלים ונהנה מפירותיו הוא אבנר.
כל עוד שורר יחסי חברות בין הצדדים "הכל בסדר", מלבד העובדה שאבנר מרמה את נושיו. כל עוד הנושים לא יודעים על הבעלים האמיתיים של הנכס, אינם יכולים להניח עליו את ידם. אך אם ייוודע למי מהנושים שבבעלות אבנר – דירה, הרשומה ע"ש משהו אחר, אותו נושה יכול לפעול, באמצעות בית-המשפט, למימוש הנכס ולפירעון החוב. אמנם הנטל להוכיח שהדירה שייכת בפועל לאבנר ולא לחבר, אינו קל, אך אם הנושה מחזיק בראיה טובה וגם עושה רושם אמין על בית המשפט – טענתו יכולה להתקבל.
מה קורה כאשר אחד הצדדים מתהפך""
אך, כפי שקורה במשפחות הכי טובות (ע"ע פרשת אולמרט-זקן), לא לעולם חוסן ולפעמים חברי אמת הופכים לשנואי נפש ממש. או אז עלול להגיח החבר, גם מקץ שנים רבות ולדרוש, לתדהמת אבנר, לממש את "זכויותיו" בנכס.
במקרה כזה, אבנר יצטרך להתנגד למהלך, בין השאר, בטענה שבשעתו ערך עם החבר (לשעבר) "חוזה למראית עין" וכוונתו האמיתית של ההסכם שונה מהכתוב בו. אך הפעם עליו ירבוץ נטל ההוכחה להוכיח את פיקטיביות הרישום. הוא יידרש לאתגר לא פשוט של הצגת טענה בעל-פה (גרסתו החדשה) כנגד מסמך בכתב (לשון ההסכם הפיקטיבי), טענה שבתי המשפט לא כל-כך מקבלים. הוא עוד יצטרך להוכיח מדוע שתק כל השנים. יתירה מכך עליו להציג ראיות ממשיות שיהיה בהן כדי לסתור את גרסת החבר, כמו כן, אבנר יצטרך להוכיח ולשכנע את ביהמ"ש, באמינות גרסתו וראיותיו, ובתיקים מהסוג הזה משקל מיוחד נוגע להתרשמות השופט מהעדויות
הסכמים פיקטיביים יכולים להיות יעילים לעת מצוא ולהשיג את מטרתם המקורית, אך זכרו: כשהיחסים בין הצדדים להסכם הפיקטיבי מתערערים, חוזה שכזה עלול לקום על יוצרו, כשצד אחד מחליט לפעול בדיוק בהתאם לאמור בו. אז נקלעים לסבך משפטי לא פשוט.
מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד נועה מאיר
