הוצאות חריגות של 15,000 ₪ הושתו במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה) מיום 22.11.2020 בת"א 68207-02-20 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב
עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה
במוקד ההליך מצוי הסכם קומבינציה שנכרת בין המערערים ובין המשיבה (להלן: ההסכם), בגינו מנהלים הצדדים הליכים משפטיים מרובים, כפי שיפורט להלן. במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי המשיבה תבצע עבודות בנייה ושימור בבניין המצוי בבעלות המערערים תמורת 25 דירות בבניין. בחודש דצמבר 2017 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערערים, לאחר שלטענתה לא עמדו בהתחייבויות על פי ההסכם ועל פי תוספת לו שנחתמה בין הצדדים. בפרט עתרה המשיבה לחייב את המערערים בהשבת חלק מסכומי המע"מ ששילמה; בתשלום סכומי קנסות שנדרשה, לטענתה, לשלם לרשויות המס עקב מחדלי המערערים (להלן: רכיב הקנסות); ובהחזר הלוואה בגובה סכום היטל ההשבחה שחל על המקרקעין (תא"ק (מחוזי ת"א) 9255-12-17; להלן: ההליך הקודם). ההליך הקודם נוהל בפני אותו המותב שדן בהליך נושא הערעור דנן. בפסק דינו מיום 19.2.2018 דחה בית המשפט את בקשת המערערים למתן רשות להתגונן וקבע כי עליהם לשלם למשיבה את סכומי המע"מ והיטל ההשבחה, אך לא חייב את המערערים בתשלום רכיב הקנסות (להלן: פסק הדין בהליך הקודם). בית המשפט הוסיף כי "ככל ש[המשיבה] סבורה כי יש לחייב את [המערערים] גם ברכיב הקנסות, הרי שנושא זה צריך להיות נדון בנפרד וביחס לרכיב זה, על [המשיבה] להגיש תביעה רגילה".
מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם, הגישו המערערים תביעה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו נגד המשיבה ומנהליה, בה טענו כי התנהלותם הובילה לחיוב בשיעור מע"מ גבוה יתר על המידה. תובענה זו נדחתה על הסף ביום 24.2.2019 (ת"א 32239-11-18; השופט ר' אילן) מן הטעם שפסק הדין בהליך הקודם יצר השתק פלוגתא בנושא. ערעור שהגישו המערערים על פסק דין זה נדון בפני מותב תלתא בהשתתפותו של המותב בהליך דנן (ע"א 18035-04-19; להלן: הליך הערעור). ביום 18.7.2019 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב בהליך הערעור, בה נטען, בין היתר, כי ההכרעה שתינתן על-ידי המותב בנוגע לשאלת קיומו של השתק פלוגתא דומה במהותה לסיטואציה שבה המותב ישב בערעור על פסק הדין בהליך הקודם, שהוא עצמו נתן. בקשת פסלות זו נדחתה בהחלטת המותב מיום 27.9.2019, וערעור על החלטה זו נדחה בפסק דיני מיום 25.11.2019 (ע"א 6708/19; להלן: ערעור הפסלות הראשון). להשלמת התמונה יצוין כי פסק דין בהליך הערעור ניתן ביום 3.3.2020, ובו נדחו טענותיהם של המערערים.
הליך נוסף שמתנהל בין הצדדים עניינו בתובענה שהגישו המערערים ביום 28.2.2017 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבה, ובה עתרו לפיצויים, בין היתר, בגין ליקויי בנייה שהתגלו בבניין ואיחור בהשלמת עבודות הבנייה (ת"א 61420-02-17; להלן: התובענה התלויה ועומדת). תובענה זו נותבה אף היא לטיפולו של המותב שדן בהליך נושא הערעור דנן. במסגרת הליך זה דחה בית המשפט שתי בקשות שהגישו המערערים לפסילתו בהן טענו, בין היתר, כי הכרעתו בהליך הקודם מעידה כי גיבש נגדם דעה קדומה המקימה חשש ממשי למשוא פנים (להלן: בקשות הפסלות הקודמות). ערעור על אחת מהחלטות אלו נדחה בפסק דיני מיום 25.11.2020 (ע"א 7608/20; להלן: ערעור הפסלות השני).
ביום 27.2.2020 הגישה המשיבה את התובענה נושא הערעור דנן, ובה עתרה לשני סעדים כספיים: האחד, תשלום בגין אי-הנפקת חשבונית מס עבור עסקת הרכישה של 25 הדירות במסגרת ההסכם; והשני, תשלום בגין רכיב הקנסות.
ביום 22.10.2020 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, בה טענו כי תובענה זו היא "המשך ישיר ל[הליך הקודם]" שבו דן והכריע, וכי מועלות בה אותן סוגיות ופלוגתאות אשר נדונו והוכרעו הן בהליך הקודם הן בהליך הערעור, ואשר עומדות לבירור במסגרת התובענה התלויה ועומדת. לשיטת המערערים, המשיבה הגדירה "באופן כוזב" את תביעתה כעוסקת ברכיב הקנסות, בעוד שהתביעה עוסקת בפועל גם בהחזר סכומי מע"מ, סוגיה שנדונה והוכרעה בהליך הקודם. המערערים הדגישו כי המותב נחשף לטענותיהם בסוגיה זו הן בהליך הקודם והן בכתב ההגנה בהליך דנן, וכי המסמכים שעליהם ביססה המשיבה את תביעתה הם "אותם מסמכים" שהוצגו בהליך הקודם ובהליך הערעור. לטענת המערערים גם במסגרת התובענה התלויה ועומדת נדונות סוגיות שרלוונטיות להליך דנן, שכן שני ההליכים נובעים "מאותו רקע עובדתי". לפיכך, טענו המערערים, קיימת הצדקה להעביר את הדיון בהליך הנוכחי למותב אחר, וזאת בשל החשש כי ייווצר מצב שבו יאלץ המותב "ליתן שתי פסיקות סותרות באותה מחלוקת" וקיימת אפשרות ממשית לפגיעה באובייקטיביות שלו.
עוד טענו המערערים כי בית המשפט גיבש במסגרת ההליך הקודם את דעתו "הברורה והנחרצת" ביחס לאופן שבו פירשו המערערים את ההסכם וביחס למהימנותה של "המצהירה הראשית" מטעמם. המערערים הוסיפו וטענו כי "אין כל סיכוי" שדעתו זו תשתנה, בפרט משעסקינן "באותם עניינים בדיוק". עוד הודגש כי המותב ציין בהחלטתו באחת מבקשות הפסלות הקודמות, שקיים הבדל בין הפלוגתאות שהובאו להכרעתו בהליך הקודם ובתובענה התלויה ועומדת; על כן, ובהינתן שהסוגיות שעולות בענייננו דומות ואף זהות לאלו שנדונו ביתר ההליכים, סברו המערערים כי החלטתו זו של המותב תומכת אף היא בפסילתו מלדון בתובענה דנן, ולגישתם מתקיים משוא פנים "בוודאות ממשית ואנושית, שהיא בלתי נמנעת בנסיבות העניין", וכן מתקיימים טעמים של מראית פני הצדק מצדיקים אף הם את פסילת המותב.
המשיבה התנגדה לבקשה ובהחלטתו מיום 22.11.2020, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בפתח ההחלטה הבהיר בית המשפט כי כל בקשת פסלות נבחנת בפני עצמה, כך שבניגוד לטענת המשיבה אין מקום לגזור מסקנות מההחלטות שנתן המותב בבקשות הפסלות הקודמות. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההליכים השונים שמנהלים הצדדים נסמכים אמנם על אותה תשתית עובדתית, ואולם עובדה זו, כשלעצמה, אינה מקימה עילה לפסילתו. הודגש כי הסוגיות שעומדות לדיון במסגרת ההליך הנוכחי – שאלת החובה להנפיק חשבוניות מס וסוגיית רכיב הקנסות – כלל לא נדונו במסגרת ההליך הקודם, שם נקבעו "קביעות בנוגע לתשלום סכום המע"מ ששולם ללא רכיב הקנסות וכן בקשר להחזר הלוואה שהוענקה לתשלום היטל ההשבחה. הא ותו לא". על כן קבע בית המשפט כי אין מניעה שידון בתובענה דנן, בציינו "[ש]מרכיב[י]ה הספציפיים לא נדונו בפני מעולם". עוד ציין בית המשפט כי לא הוכח "ולו בבדל ראיה" שדעתו בנוגע לתובענה דנן ננעלה והוא הוסיף והדגיש כי "ישמע את טענות הצדדים בלב פתוח ובנפש חפצה", וכן כי ראוי שהדיון במחלוקות שונות בין אותם הצדדים יתנהל בפני מותב אחד, שכן פיצול הדיונים היה גורר בזבוז של זמן שיפוטי ושל משאבי המערכת. עוד קבע בית המשפט כי לא התקיימו במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות את פסילתו מטעמים של מראית פני הצדק. לבסוף חייב בית המשפט את המערערים בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 7,500 ש"ח.
מכאן הערעור דנן, בו שבים המערערים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט קמא בנוגע לדמיון בין הסוגיות שהועלו בהליך נושא הערעור דנן ובין אלו שהועלו בהליך הקודם, בהליך הערעור ובתובענה התלויה ועומדת. המערערים עומדים על טענתם כי התביעה בהליך הנוכחי מבוססת על מסמכים שעמדו בפני בית המשפט בהליך הקודם, שם אף נקבעו ממצאים עובדתיים בנוגע לחלק מהטענות שמעלים המערערים בהליך דנן. לשיטתם, העובדה שנקבעו ממצאים עובדתיים בהליך הקודם מחזקת את החשש למשוא פנים שקיים בענייננו. עוד טוענים המערערים כי בית המשפט קמא שגה בכך ש"לא בחן לעומק" את כתב התביעה וגילה כי המשיבה "הגניבה" לתביעתה רכיב הנוגע לסכומי המע"מ שנדונו בהליך הקודם. המערערים סבורים כי העובדה שבית המשפט קמא הכריע בבקשת הפסלות "בהתאם ל'כותרות'" שבהן השתמשה המשיבה בתביעתה, מבלי להתעמק בתביעה לגופה, מעידה אף היא שבית המשפט "הולך שבי" אחר טענות המשיבה. לשיטתם מתקיימות "נסיבות חריגות, קיצוניות וברורות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בתביעה דנן", ובהינתן שהדיון בתובענה טרם החל, העברת ההליך לטיפולו של מותב אחר לא תגרום לעיכוב ההליך.
המשיבה, אשר הגישה תגובה מטעמה בהתאם לתקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, הטענות שהעלו המערערים בערעור דנן ובערעורי הפסלות הקודמים מבטאות חוסר שביעות רצון מהחלטות המותב, ואין בכך כדי להקים עילת פסלות. לטענת המשיבה, מדובר בטענות ערעוריות שניתן היה להשיג עליהן לגופו של ענין, בהליכי הערעור הרגילים ולא בהליכי פסלות. לחלופין, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור על הסף בשל קיומו של השתק פלוגתא, ולמצער השתק שיפוטי, וכן מחמת ניצול לרעה של הליכי משפט. לטענתה, הגשת הערעור דנן נועדה להוביל לדיון מחדש בהחלטות חלוטות, וטענותיהם של המערערים בערעור דנן דומות ואף זהות לטענות שהועלו במסגרת בקשות הפסלות הקודמות. לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי במסגרת ההליך הנוכחי נדונות סוגיות שונות מאלו שנדונו בהליך הקודם, וכי בהליך הקודם ובהליך הערעור לא נקבעו "ממצאים עובדתיים רלוונטיים" להליך דנן או קביעות מהימנות. ראיה להבדל בין ההליך הקודם וההליך הנוכחי ניתן, לשיטתה של המשיבה, למצוא בקביעתו של בית המשפט בהליך הקודם לפיה על המשיבה להעלות את טענותיה בנוגע לרכיב הקנסות בתובענה נפרדת. עוד טוענת המשיבה כי אין זהות בין עילות התובענה התלויה ועומדת ובין עילות התובענה הנוכחית, ועל כן אין בעובדה שהמותב יושב בדין בשתי תובענות אלה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף טוענת המשיבה כי אין הצדקה לפסילת המותב מחמת מראית פני הצדק.
לאחר עיון בערעור על נספחיו הגיע בית המשפט העליון לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שצוין בערעור הפסלות הראשון, "ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי דין, אף אם הם נוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, אין בו כשלעצמו כדי להקים עילת פסלות" (שם, פסקה 5; ראו גם ערעור הפסלות השני, פסקה 9). דברים אלה יפים גם ביחס לערעור דנן. כידוע, על המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים חשש אובייקטיבי וממשי לנעילת דעתו של המותב בשל הדיון הקודם (ע"א 95/20 ממן נ' חברת דיוורלי סיאני הנדסה (1990) בע"מ, פסקה 4 (22.1.2020)). בענייננו, לא עלה בידי המערערים להצביע על חשש כזה. עיון בכתב התביעה שהגישה המשיבה מעלה כי הסעדים שנתבקשו בו אכן שונים מאלו שנתבקשו בהליכים האחרים שהתנהלו בעניינם של הצדדים, כפי שפורט לעיל. זאת, למעט רכיב הקנסות, שאמנם נכלל בתביעה שהוגשה בהליך הקודם אך בית המשפט לא הכריע בסוגיה זו לגופה אלא הנחה את המשיבה להגיש תביעה נפרדת לגביה, כפי שאכן עשתה. בית המשפט ציין בדחותו את בקשת הפסלות כי ישמע את טענות המערערים "בלב פתוח ובנפש חפצה", וחזקה עליו כי כך יפעל.
בית המשפט הוסיף וציין כי אף אם היה מקבל את טענת המערערים כי בהליך הקודם נקבעו ממצאים עובדתיים כלשהם, עובדה זו בלבד אינה מקימה עילת פסלות, שכן יש להוסיף ולבחון "אם יוכל השופט להשתחרר מהם" בהליך הנוכחי (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 278 (2006)). חרף טענות המערערים בנושא, לא בית המשפט לא שוכנע כי קביעותיו של המותב בהליך הקודם מעידות על חשש ממשי למשוא פנים מצדו בהליך הנוכחי, ואף אין לסבור כי הוכחה הצדקה לפסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק. באשר לטענת המערערים כי המשיבה "הגניבה" לתביעתה בהליך דנן דרישה לפיצוי בגין רכיבים שנדונו בהליך הקודם, וכי בית המשפט שגה בכך שלא זיהה זאת, מדובר בטענה לגופם של דברים והיא שמורה להם, על כל המשתמע ממנה.
אשר על כן, הערעור נדחה. בית המשפט העליון קבע כי המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס
