עו"ד נועם קוריס – על גולש הישראלי, על פייק ניוז, ועל טרור ברשת

עו"ד נועם קוריס –  על גולש הישראלי, על פייק ניוז, ועל טרור ברשת 

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב בחדשות כל הזמן.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

בלינקדין נועם קוריס

נועם קוריס  בקפה דה מרקר

סיפרתי במאמר לפני כמה שנים שנפגשתי בפגישה מוזרה ולא מתוכננת, עם איזה מישהו שטען שהוא מקדם האתרים (איש SEO) הכי טוב במדינת ישראל ולדעתי הוא עשה לא יותר מפייק ניוז. אז כמו עכשיו. יש דברים שממש נראים אותו דבר.

בזמן האחרון ראיתי שאיזה פלוני שמתנהג בצורה מוזרה-דומה, רק שהוא המשיך גם אחרי שניתנו נגדו צווים מבית המשפט, והעתיק הפעם אפילו את הפוסט שכתבתי אז מזמן, ועוד 'הלביש' אותו על עשרות בלוגים ואתרים שכתב בהתחזות ובזהות בדויה, על שמי (עו"ד נועם קוריס), ועוד הוסיף אין סוף פרסומים מכפישים, כוזבים, חצאי אמיתות ובדתות שלמות, ומאחר שהפסקתי כבר מזמן את ייצוגו של אותו לקוח שבגללו 'נדבק' אלי אותו פלוני, לא נשאר לי אלא לומר, שזה ממש נראה לי אותו דבר...

שוב בתוספת הכפשות כוזבות פשוט מוסיפים את שמי יחד עם נושאים ועניינים, שאינם מענייני.

זה קצת מצחיק ויוצא שעדיין די מעודכן, רק שבזמנו סיפרתי, שאותו אחד (אחר), ניסה לשכנע אותי שאין מקדם אתרים יותר טוב ממנו בכל ישראל ושבכלל הוא כל כך תותח בתחום שאפילו גוגל רוצים לשכור את שירותיו לקדם לעצמם את האתר.

בכל מקרה, מי שהתעניין וקרא על "הפלוני" החדש ועל 'נקודת ההדבקות', אז אכן הופנו אלי חשדות ב 2014, וחקירה בישראל, ועוד מתוקשרת, ואפילו ב ynet  נכתב שהייתי 5 ימים בבית לצורכי חקירה, וזה בהחלט דבר לא נעים, אבל רכילויות "תחקירים" מגמתיים או כוזבים לחלוטין וחשדות לחוד – שכן דווקא השאלות שעלו והבדיקה שנעשתה, הראו שלא עברתי שום עבירה.

אז, בזמנו סיפרתי, על מצב בו מנכ"ל החברה מקיש את שמו בגוגל ובעמוד הראשון הוא רואה את שמו של מקדם האתרים, ומבין שאותה החברה שמנסה למכור לו קידום אתרים באמת טובה.

בכל מקרה, אותו אדם שטען בפני שהוא מקדם האתרים הכי טוב בישראל רצה להוכיח לי שהוא באמת כזה טוב בקידום אתרים.
אוי כמה מאמצים טיפשיים הוא עשה, בהתחלה הוא קנה דומיין עם השם שלי (נועם-קוריס) בעברית ועם סיומת קום.
באתר שהקים על הדומיין נועם-קוריס.. הוא הכניס את שמי בצורה רוטינית וחוזרת ללא שום היגיון, הקשר בין המילים, או אסטטיקה מינימאלית, ממש ככה:
"נועם קוריס עו"ד נועם קוריס נועם או נועם קוריס הוא נועם קוריס או נועם קוריס הוא עורך דין עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס הוא עורך דין מגניב משרד עורכי דין נ. קוריס הוקם על  ידי עו"ד נועם קוריס וקוריס נועם הוא נועם קוריס קוריס קוריס  נועם נועם אילו הייתי נועם קוריס או נועם קוריס אילו הייתי, נועם קוריס אוכל קוראסון כי נועם קוריס אוהב לאכול קוראסנים..."
בכדי לתפוס גם תוצאות טועות לגבי השם שלי, הכניס אותו מקדם אתרים גם את שמי עם טעויות וכל מיני עוויתות, למשל:
"נועם קורייס הוא נעם קוריס או נועם קוריס רוצה להיות קוריס נעם הוא עורך דין קורס בקוריס נועם קוריס נועם יעביר קורס בנושעם נועם קוריס אם נעם קוריס הוא נועם קוריס אז נעם קוריס הוא נועם קוריס נעם קרויס נועם קרויס נועם קוריסי נועם קוריאט ניר קוריס קוריס קורסון נועם קוריס נועםקוריס קוריסנועם..."
המשיך אותו מקדם אתרים אובססיבי ונכנס לאינספור פורמים באינטרנט בכדי להוסיף תגובות שנושאות את שמי "נועם קוריס", יחד עם קישורים לאתר הפיקטיבי שהקים בכתובת נועם-קוריס.קום.
האמת (ומבלי לפגוע בזכויותיי) שזה ממש הצחיק אותי, מאז שאותו אדם החליט להכניס את האתר הפיקטיבי שלו לעמוד הראשון בגוגל, בחיפוש הערך הנושא את שמי "נועם קוריס", התחלתי למצוא את שמי בכל מקום עם קישור לאתר שלו. נועם קוריס בפורום נדל"ן, נועם קוריס בפורום חיילים, נועם קוריס בפורום דתיים, נועם קוריס בפורום מתנדבים, נועם קוריס בפורום מחשבים, נועם קוריס בפורום דיני מיסים וזו רק ההתחלה...
בכל מקרה, ברור שלא שכרתי את שירותיו של אותו מקדם אתרים מגוחך שלא מקפיד ולו על מעט טוב טעם או היגיינה וירטואלית, עד שהיה נראה לי שהבת שלי בת ה- 6 שלומדת בכיתה א' יכולה לכתוב עבורי תכנים לאתר האינטרנט שלי, שיהיו ברמה גבוהה יותר מיכולותיו של ידידנו...
ידידנו לא התייאש כל כך מהר והמשיך לקדם ולקדם את האתר שנושא את שמי (נועם קוריס.קום) מתוך אובססיה מוזרה להוכיח שגוגל הוא רובוט טיפש שמכניס לעמוד הראשון בתוצאותיו אתר שכל מה שיש לו לומר זה את שם הערך שאותו מחפשים במגוון ואריאציות שונות וחסרות תוכן ממשי.
אז אומנם, בניגוד לגולשים גוגל אוהב אתרים שמה שיש להם לומר זה:
"נועם קוריס או נועם קוריס ויש לו משרד שקוראים לו נ. קוריס עו"ד נועם קוריס ועורך דין נועם קוריס הוא עורך דין מגניב כי נועם קוריס רוצה להיות נועם קוריס ושמח שהוא נועם קוריס ולא XXXX  אז כשנועם קוריס מסתכל במראה הוא רואה את נועם קוריס שמסתכל עליו מהמראה בחזרה..."
עבר זמן ודעתי לא השתנתה בנוגע למקדם האתרים ההזוי שקידם את האתר הפיקטיבי באובססיביות ילדותית במיוחד. בכל מקרה, לא אישרתי לאותו אדם לעשות שימוש בשמי או לקדם את האתר הפיקטיבי שלו או כל אתר אחר שקשר אל שמי.
הופתעתי לאחרונה לגלות שידידנו התחיל לקדם באתר הפיקטיבי הנושא את שמי עורכי דין אחרים.
לא שאלתי אותם עדיין (את עורכי הדין)  האם הם חושבים שזה חוקי שמקדמים את האתרים שלהם בכאלו שיטות מגוחכות ובעזרת השם שלי וחוץ מזה, גם לא ברור לי למה שאותם עורכי דין יעזרו בקידום אתרים כל כך מגוחך ולא מכובד כמו זה שנעשה על ידי ידידנו ההזוי.
אז אולי ידידנו ההזוי הראה לעולם שהאתר נועם קוריס.קום שמכיל אינספור וריאציות של השם נועם קוריס וקוריס נועם הגיע לעמוד הראשון בגוגל. אבל מלבד העובדה שזה מאוד מחמיא שפותחים לכבודך אתר, הרי שלדעתי אתר כזה ממילא לא יעניין את הגולשים  ולאורך הזמן ודרך המהנדסים והמפתחים של גוגל, אתר כזה גם לא יעניין את הרובוט של גוגל...
אני כשלעצמי חושב שאת הגולשים שמחפשים את השם נועם קוריס בגוגל יותר מעניין לראות את הבלוג של נועם קוריס, או את התיקים בהם טיפל משרד נועם קוריס ואפילו קצת נוסטלגיה על הימים של נועם קוריס באגודת הסטודנטים תהיה יותר מעניינת מאוסף הוריאציות המקרי.
ברור שגם אתר משרד עורכי דין נועם קוריס או מאמרים שכתב נועם קוריס בדה מרקר ,nfc  אקדמיקס , ב  pc.co.il, או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, NRG  או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס (וגם עו"ד נועם קוריס ב saloona)

אבל גוגל זה גוגל וגולשים הם גולשים. 

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

הכל לטובה והכל באהבה ושיהיה בהצלחה לכל מקדמי המילים, הטובים והטובים יותר.

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים LLM מאוניברסיטת בר אילן, רשימת הכתבות בערוץ 7.

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס

הכתובות של עו"ד נועם קוריס:

עו"ד נועם קוריס כותב על פיגוע רב נפגעים

סיקור של פיגוע רב נפגעים במרכז העיר המרכזית, ארגון טרור רצחני, אמירות חריפות של ראשי המדינה, התייחסות וסיקור בינלאומיים. אם או בלי קשר ישיר, נטען או מוכח לאיראן, אם או בלי אמירות מלחמתיות מטהרן שצוטטו מפיו של רוחאני או חמינאי, מסתבר שסיקור באינטרנט או באמצעי התקשורת, של פיגוע טרור מחריד ובלתי צפוי מושך את התעניינות הגולשים ומזנק מהר למדי לראש טבלת תוצאות החיפוש באינטרנט של אותו סיקור בזמן אמת, ואף נותר שם בדרך כלל בראש טבלת החיפושים במילים הרלבנטיות , גם לאחר שעובר זמן.

עו"ד נועם קוריס – איך מוחקים מגוגל ?

הסרת תוצאות שליליות ממנוע החיפוש של גוגל היא אפשרית, במקרים מסויימים גם פנייה בעתירה למוסד הבוררות של איגוד האינטרנט יכול לסייע.

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? כדאי לך לקרוא!

אולי לא הרבה יודעים, אבל גוגל ופייסבוק למשל משלמות בהסדרי פשרה סודיים סכומים כסף לא מבוטלים, במסגרת תביעות אזרחיות שמוגשות נגדם על ידי גולשים ומשתמשים שונים החשים עצמם נפגעים מפרסומים, אשר התבצעו על ידי צדדים שלישיים, באמצעות הפלטפורמות הגדולות.

עו"ד נועם קוריס – היזהרו בתביעותיכם

תקופת ההתיישנות על הגשת תביעה אזרחית רגילה עומדת על 7 שנים מיום קרות האירוע שמקים את עילת התביעה. תביעה שכנגד אשר מוגשת על ידי נתבע במסגרת תביעה שהוגשה נגדו אינה כפופה לדיני ההתיישנות. כשאתם מגישים תביעה נגד אדם- קחו בחשבון שהוא יוכל להגיש תביעה שכנגד- גם אם היא לכאורה התיישנה.

עו"ד נועם קוריס: נפשת בחג?בדוק פיצוי

עו”ד נועם קוריס הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לניהול תביעה ייצוגית נגד חברת התעופה ישראייר.

עו"ד נועם קוריס כותב על תיק 4000

בתיק 4000 קבע בית המשפט העליון במסגרת ערר שהגישו בני הזוג אלוביץ שתפיסת חפצי האומנות בביתם על ידי המדינה- נעשתה שלא כדין.

עו"ד נועם קוריס – נוסחה למיליון הראשון

מסתבר שיש נוסחה מדעית איך להגיע למיליון הראשון

הבריח ירקות ותקף את יחידת הפיצו"ח

כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 16.11.2014 שניים מאנשי יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות (יחידת הפיקוח על הצומח והחי; להלן: המתלוננים) "תפסו" משאית בה נהג המבקש באזור שער הגיא, בעקבות דיווח לפיו נעשה בה שימוש להברחת ירקות לשטח הארץ משטחי הרשות הפלסטינית.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב ברשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ראש המשמרת הטריד שוטרת, ישב במאסר וישלם פיצוי למתלוננת

ראש המשמרת הטריד שוטרת, ישב במאסר וישלם פיצוי למתלוננת

בית המשפט העליון דחה בימים אלו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' פינקלשטיין - סג"נ, ל' ברודי ו-ר' אמיר) מיום 30.5.2018 בתפ"ח 24371-02-17, בגדרו נגזר על המערער עונש של 19 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, והוא חוייב בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

ענייננו במעשים שנעשו בלילה שבין יום 5.2.2017 ליום 6.2.2017. באותה עת, המערער היה שוטר במשטרת ישראל, ראש משמרת סיור. המתלוננת היתה חיילת בשירות חובה בצה"ל, ששובצה לתגבור של שוטרי הסיור. במהלך תגבורים אלו, החיילים המשובצים כפופים למרותם של שוטרי הסיור.

על-פי כתב האישום המתוקן, בליל המעשה ביקש המערער מהמתלוננת שתחליף את בן-זוגו לסיור. במהלך הנסיעה, הוציא המערער פילטר של סיגריה מפיה של המתלוננת, תחב את אצבעו לפיה, ומרח את רוקה על שפתיה. המתלוננת נעה לכיוון חלון המכונית במטרה להתרחק מהמערער, והלה שאל אותה האם היא "אוהבת אזיקים" והאם היא "אוהבת שוטרים קשוחים". בהמשך הנסיעה אמר המערער למתלוננת כי הוא רוצה "טעם טוב בפה", ומשהציעה לו מסטיק, ביקש ממנה את המסטיק שבפיה באומרו שמפיה "הכי טעים". בהמשך הנסיעה עצר המערער את הרכב המשטרתי בסמטה חשוכה וכיבה את האורות, תחב את ידו דרך צווארון חולצתה של המתלוננת לתוך חזייתה ומישש את חזה. המערער המשיך במעשיו חרף בקשת המתלוננת שיפסיק, תוך שהוא מלטף את בטנה ומותניה. המערער התיר את חגורתה של המתלוננת ואת כפתורי מכנסיה, תוך שהיא מבקשת שוב שיחדל ממעשיו, בציינה שיש לה חבר. המערער המשיך במעשיו, תחב בחוזקה את ידו לתחתוניה של המתלוננת, וליטף את איבר מינה. המתלוננת שבה וביקשה מהמערער שיפסיק. היא ציינה בשנית שיש לה חבר, שהמערער נשוי ואב לילדים, ואף הבטיחה למערער שלא תעשה דבר "שיפיל אותו" תוך שהיא ממשיכה לבקש שיחדל ממעשיו. כעבור זמן מה, חדל המערער ממעשיו, והציע למתלוננת שהשניים יעברו למושב האחורי. לאחר מכן המשיך המערער בסיור ועצר בתחנת אוטובוס, שם ביקש מהמתלוננת שלא תסבך אותו, באומרו כי עשה טעות וכי "זה לא היה צריך לקרות".

ביום 2.8.2017 הורשע המערער על-פי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמה לעניין העונש, במיוחס לו לפי כתב האישום המתוקן: עבירה של מעשה מגונה בכוח (סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק)), ועבירה של מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 לחוק).

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי עמד על עיקרי כתב האישום ועל התסקירים שהונחו לפניו. בתסקיר נפגעת העבירה צוין כי המתלוננת, בת 22 במועד עריכת התסקיר, גדלה במציאות חיים קשה ושמרה על תפקוד חיובי בתיכון ובצבא. תואר בתסקיר נזק קשה שנגרם לה ממעשי המערער. המתלוננת סובלת ממצוקה נפשית משמעותית ומהפרעה פוסט-טראומטית, שהובילו לשחרורה מצה"ל ולפגיעה בשירותה הצבאי. המתלוננת ניסתה לשלוח יד בנפשה מספר פעמים; היא אינה מצליחה לתפקד, מתבודדת בביתה ותלויה בסובבים אותה. בתסקירי שירות המבחן הנוגעים למערער צוין כי זו הסתבכותו היחידה בפלילים, והוא פנה באופן יזום ופרטי למטפל מורשה בעברייני מין. לא ניתנה המלצה לעניין העונש, למעט בקשה לפנות לביצוע הערכת מסוכנות ככל שירצה בית המשפט לבחון גזר דין שיקומי. בדוח שהתקבל מהמטפל המורשה אליו פנה המערער, צוין כי אין בו דפוסים של עברייני מין חוזרים או סטייה מינית, וכי מדובר בעבירות שאינן מתוכננות. צוין שהמערער הפנים את אחריותו לפגיעה במתלוננת, ואת השלכות מעשיו הקשות. הומלץ לאפשר את המשך הטיפול.

לאחר שנדרש לטיעוני ב"כ הצדדים לגבי העונש, פנה בית המשפט המחוזי לקביעת מתחם העונש ההולם. בית המשפט המחוזי עמד על הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות – הפגיעה באוטונומיה, בבטחונו הגופני והנפשי של הקורבן, ובשלום הציבור. בהמשך ניתח בית המשפט המחוזי את מדיניות הענישה הנהוגה ועמד על נסיבות המקרה שלפנינו – פער הגילאים המשמעותי בין המערער לבין המתלוננת; ניצול של יחסי מרות, כוח ושליטה, וניצול של האמון שנתנה המתלוננת במערער. צוין כי האירוע חד-פעמי, אך מצוי ב"רף הגבוה" של חומרה בעבירות מעין אלו, נוכח התעלמות המערער מבקשותיה החוזרות של המתלוננת שיחדל ממעשיו. בהתחשב באמור, ובפרט בנזק החמור שנגרם למתלוננת, נקבע מתחם העונש בגין העבירות בטווח שבין 15 לבין 36 חודשי מאסר בפועל. בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, עמד בית המשפט המחוזי על מצבו האישי של המערער; עברו הנקי הן מבחינה מקצועית, הן מבחינה אישית; הודאתו המהירה ללא קבלת הבטחות לעניין העונש, והבעת החרטה והאמפתיה כלפי המתלוננת; הרתמותו לתהליך טיפולי; הקשיים שחווים הוא ומשפחתו בעקבות המעשים הנדונים. אשר לשיקולי שיקום, סבר בית המשפט המחוזי שאין בהם כדי להצדיק סטייה לקולא ממתחם העונש שנקבע, אך יש להביאם בחשבון בקביעת העונש בגדרי המתחם. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי יש למקם את עונשו של המערער בשליש התחתון של מתחם העונש, וגזר על המערער 19 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ומאסר על תנאי. בנוסף חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.

מכאן הערעור.

עיקרי טענות הצדדים בערעור

המערער מלין על חלק ניכר מרכיבי גזר הדין. ראשית, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה על הערכת מסוכנות מינית, חרף הצעת שירות המבחן. בכך, לשיטת המערער, סתם בית המשפט המחוזי את הגולל על האפשרות לנקוט בגישה שיקומית. שנית, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעת מתחם העונש. לשיטתו, הרף התחתון של מתחם הענישה שנקבע תואם עבירות מין חמורות מאלו שבביצוען הודה המערער, ויש לקבוע את המתחם בעניינו בטווח שבין חודשי מאסר ספורים שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, לבין 15 חודשי מאסר בפועל. המערער טוען כי היה על בית המשפט המחוזי לסטות מן הרף התחתון של מתחם הענישה בעניינו מטעמי שיקום, בהתאם להוראת סעיף 40ד(א) לחוק. בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן די משקל לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, המטות את הכף לקולא: לקיחת האחריות וההודאה בעובדות כתב האישום המתוקן, מבלי שניתנה למערער הבטחה כלשהי לעניין העונש; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער; הפגיעה הנפשית והכלכלית בו ובמשפחתו; תקופת המעצר שריצה המערער בפיקוח אלקטרוני; העדר עבר פלילי ועבודתו בשירות המדינה. לבסוף נטען כי הפיצויים שנקבעו הם בשיעור מופרז, ואולם המערער מוכן "בנפש חפצה לפצות את המתלוננת על חטאו" בסכום של 25,000 ₪, הוא הסכום שהופקד בקופת בית המשפט המחוזי.

בדיון שנערך לפני בית המשפט העליון, הלינה ב"כ המערער על כך שלא עמדו לנגד עיני בית המשפט המחוזי הערכת מסוכנותו המינית של המערער ותסקיר מטעם שירות המבחן, וטענה שבית המשפט המחוזי התעלם בגזר דינו משיקולי שיקום ומתהליך השיקום שעובר המערער. נטען כי מתחם העונש שנקבע הריהו מחמיר, והולם עבירות חמורות מאלו שבהן הורשע המערער, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מתיקון כתב האישום בעניינו. ב"כ המערער הפנתה לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בפרט למצבו האישי של המערער, ולהמלצת שירות המבחן. לשיטתה, אלו מצדיקים הקלה בעונשו של המערער, לעונש מאסר בפועל שניתן לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן. המערער שילם למתלוננת 35,000 ₪ על חשבון סכום הפיצוייםשחוייב בתשלומו. מנגד ביקש ב"כ המדינה שנדחה את הערעור, והדגיש את חומרת מצבה של המתלוננת ואת הנזקים שנגרמו לה בעקבות מעשי המערער. הודגשו נסיבות ביצוע העבירהואופיה הנמשך והאלים של ההתרחשות. אשר למתחם העונש שנקבע, הציג ב"כ המדינה פסיקה רלבנטית וטען שלא מתקיימת בנדון דידן סטייה ממדיניות הענישה הנהוגה. בנוגע להעדרה של הערכת מסוכנות בדיון בבית המשפט המחוזי, הודגש שממילא גזר הדין ניתן תחת ההנחה שרמת המסוכנות הנשקפת מהמערער היא נמוכה. אשר לשיקולי שיקום, נטען כי נוכח חומרת העבירה, והעדר נסיבות יוצאות דופן לצד השיקום, אין מקום לחרוג לקולא ממתחם העונש שנקבע. לבסוף נטען שאין מקום להתערבות בשיעור הפיצוי שנקבע, שאינו חורג מהמקובל, ועשוי אף לא להספיק לצרכי המתלוננת בעניין שלפנינו.

לקראת הדיון בערעור הורה העליון על הגשת הערכת מסוכנות מקצועית בעניינו של המערער, וזו הונחה לפנינו יחד עם תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. המסקנות מהליך הערכת המסוכנות היו כי "רמת המסוכנות המינית הינה נמוכה". בתסקיר המשלים צוין כי המערער נתרם מתהליך הטיפול, ועשוי להיתרם מהמשכו. בשים לב לחומרת העבירות, הודגשו נסיבות חייו של המערער, הערכת המסוכנות הנמוכה, והתהליך הטיפולי שעובר. הומלץ להפחית את תקופת המאסר "לתקופה שניתן לשקול התאמתו לריצויה בעבודות שירות", לצד הטלת צו מבחן למשך 18 חודשים. בדיון היום, חזרה נציגת שירות המבחן על ההמלצה שניתנה בתסקיר המשלים מיום 17.9.2018, תוך הצעת האפשרות להוסיף לכך הליך של 'צדק מאחה' בעתיד.

דיון והכרעה

לאחר עיון בנימוקי הערעור ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי, שמיעת טענות ב"כ הצדדים, ועיון בתסקיר המשלים ובהערכת המסוכנות המפורטת שהונחה לפני בית המשפט העליון, בא ההרכב שבדין לכלל דעה כי דין הערעור להידחות. התערבותה של ערכאת הערעור שמורה למצבים חריגים, כגון כאשר העונש שנגזר בערכאה הדיונית חורג בצורה משמעותית מהמקובל בנסיבות דומות (ע"פ 1242/97גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998)). לטעמנו, הנדון דידן אינו נמנה על מצבים אלו.

אין צורך להרחיב בדיבור על פגיעתן הרעה של עבירות המין. חומרתן קשורה בטבורה לפגיעה באוטונומיה של הקורבן, בגופו ובנפשו, ולכן נקבע לא אחת הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגינן (ראו ע"פ 11100/08 שרעבי נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (11.9.2011); ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (11.8.2008)). הדברים בולטים ביתר שאת בעניין שלפנינו: המתלוננת סובלת "ממצוקה נפשית קשה וממחשבות אובדניות, והיא אף עשתה ניסיונות לפגוע בעצמה"; מצבה "מעורר דאגה, וההערכה היא כי קיים סיכון גבוה להידרדרות נוספת"; "צפוי לה תהליך החלמה ושיקום ממושך" (פסקאות 15–17 לגזר הדין). מתחם העונש שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי מתחשב כראוי בנסיבות ביצוע העבירות, בהן בעיקר ניצול יחסי המרות, והנזק המשמעותי שנגרם למתלוננת. עיון בפסיקה מלמד כי מתחם העונש עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים של עבירות מעשה מגונה בכוח (ראו, למשל, ע"פ 4528/13 חלווה נ' מדינת ישראל (22.9.2014); ע"פ 6802/14 פלוני נ' מדינת ישראל (6.1.2015)), ובל נשכח כי המערער הורשע בעבירה נוספת של מרמה והפרת אמונים.

בית המשפט העליון קבע, כי העונש שהושת על המערער גם נשקל ונגזר כראוי. הגם שעונשו אינו מן הקלים, אין הצדקה להתערב בו. בית המשפט העליון אף ציין שלא נעלמו משיקוליו נסיבותיו האישיות של המערער, התהפוכות שעברו הוא ומשפחתו בעקבות מעשיו, ומאמציו להשתקם. ניכרים בו צער וחרטה על מעשיו. מעשיו הנדונים כאן, הם חריגים אצל המערער, ולא משקפים את אורחות-חייו. יחד עם זאת, על שיקולים אלו עמד בית המשפט המחוזי בפירוט ובחן אותם לעומקם. גם אם היה מקום להעתר לבקשת המערער ושירות המבחן ולהורות על ביצוע הערכת מסוכנות, הרי משזו הונחה לפנינו כעת, לא מצאנו שיש בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי; ודוק: בית המשפט המחוזי הגיע למסקנתו תחת ההנחה לטובת המערער "שמסוכנותו המינית נוטה להיות נמוכה" (פסקה 50 לגזר הדין), בדומה למסקנת הערכת המסוכנות שהונחה לפנינו. שיקולי השיקום שעליהם הצביע ב"כ המערער הובאו בחשבון בקביעת העונש, שלא בכדי הוצב בשליש התחתון של המתחם. על התהליך בו החל המערער יש לברך, אולם ניתן להמשיך בו גם בבית הסוהר .

אשר על כן, הוחלט לדחות את הערעור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס – על גירושין, על כתובה ועל ריבים על מחצית דירה

ל' ניסן התשע"ז 17:34 26.04.2017

נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוג עו"ד נועם קוריס ושות' הצטרפו אלינו בפייסבוק נועם קוריס עו"ד  

בשנת 1999, בתור סטודנטים למשפטים, למדנו בבית הספר למשפטים, שכשאר זוג יהודי רוצה להתגרש בישראל קיימת בעניינים מסויימים סמכות מקבילה לפי החוק, לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה.

במילים אחרות, יוצא שאם כבר מחליטים להתגרש אז כדאי למהר ולהיות הראשון שפונה לערכאות, שכן הפנייה הראשונה היא זו שקובעת עם בית הדין הרבני ידון בסכסוך או בית המשפט לענייני משפחה.

הסמכויות המקבילות לכאורה הביאו למצב, שבו מהירה אצבע על ההדק, ולא פעם גם עורכי הדין עוד מאיצים בלקוח או הלקוחה למהר ולהתחיל בהליך הגירושין, בשביל להיות הראשון ולקבל יתרון.

אז הרבה זמן עבר מאז שסיימתי את בית הספר למשפטים והיום המצב שונה, בתי המשפט כמו גם בתי הדין הרבניים לא ממהרים ללכת שבי וכך למשל במקרים בהם אישה דורשת מחצית מהרכוש בבית משפט לענייני משפחה, יש להניח שבית הדין הרבני יקבע שהיא אינה זכאית עוד לכתובה.

עו"ד אלכסנדר כהן (עו"ד אלכס כהן) שעוסק במשפטי גירושין מספר לי, ששוב ושוב מגיעים אל משרדו גברים, אנשים שבורים, לאחר שעלתה תמונה בראשם, לפיה בגירושין האישה תקחח את מחצית הכסף ממכירת הדירה, וגם תדרוש ותקבל את פדיון דמי הכתובה, ובכך למעשה תיקח גם את חצי הדירה השני, שלהם.

עו"ד כהן מסביר, שמרוץ הסמכויות המוכר אומר, שהתביעה בין הצדדים, שהוגשה קודם לבית הדין הרבני- תתנהל בבית הדין הרבני, ואם קודם הוגשה לבית משפט לעניינ י משפחה תתנהל בו.

אם האישה תגיש את התביעה קודם לבית משפט לענייני משפחה, ענייני הרכוש יישמעו שם, ואחר כך האישה יכולה גם לתבוע את כתובה ברבנות. עם זאת האישה לא תקבל תשלום כפול, לפי פסק דין בבלי, כל שקל שהאישה מקבלת בחלוקת רכוש בבית משפט לענייני משפחה, יש להוריד מהכתובה. כך, שאם הכתובה היא למשל 555,555 שקלים, והצדדים מכרו דירה, ונשאר להם אחרי סילוק חובות 600,000 לכל אחד, יראו את הבעל כאילו כבר שילם את דמי הכתובה האמורה.

אבל יש להבדיל, בין תביעות למזונות ילדים, שגם אם רוצים לנהל ברבנות (בית הדין הרבני), האישה עלולה למשוך את הדיון בנושא אל בית המשפט לענייני משפחה, להבדיל מהדיון בסכסוכים על הרכוש.

לכן, לא צריך לפחד, כמו שאומרים השופטים, אי אפשר "לקבל גם וגם", ולכן מי שתבעה בבית משפט לענייני משפחה, לא תקבל את הכתובה בנוסף לתביעתה, ככל שמה שקיבלה בחלקת רכוש עולה על הכתובה.

עו"ד כהן מספר, שאחרי שהגברים מקבלים תמונה נכונה על המצב המשפטי שלהם, יכול המשפט להתנהל על מי מנוחות, ולמרות הסמכויות המקבילות בישראל, אישה לא יכלה לקחת מבעלה במסגרת גירושין, את מה שלא מגיע לה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

עו"ד נועם קוריס- בג"צ לא התערב בהחלטת בית הדין הרבני

עו"ד נועם קוריס- בג"צ לא התערב בהחלטת בית הדין הרבני

העותר הלין בפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ על החלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 8.3.2018 ועל דחיית הבקשה לעיון חוזר, בהחלטה מיום 12.4.2018.

  

בין העותר לבין המשיבה 2 (להלן: המשיבה) מתנהלים הליכים משפטיים ממושכים בסוגיית הגירושין וחלוקת הממון, וכאן יוזכרו רק ההחלטות הרלוונטיות לעתירה דנא.

ביום 10.12.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט י' שקד) המורה למשיבה לשלם לעותר סכום מסוים, בגין חלקו בדירה, באמצעות שיק בנקאי. נקבע כי התשלום ייעשה "במעמד סידור הגט", ואם הגט יתעכב שלא בעטיו של העותר – עד ליום 10.2.2014 (להלן: פסק הדין הראשון). העותר סירב ליתן גט, ולטענתו העיכוב נבע מחשש לגיטימי פן תיפגענה זכויותיו הממוניות. בנסיבות אלה, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיע לפני רשמת ההוצל"פ, אשר הורתה בהחלטתה מיום 28.3.2016, כי עוד לפני סידור הגט, האשה חייבת להפקיד את השיק הבנקאי בבית הדין הרבני.

על החלטה זו הגישה האישה ערעור לבית המשפט לענייני משפחה. הערעור הובא לפתחו של השופט שקד, ובפסק דין מיום 25.7.2017 הוחלט לקבל את הערעור (להלן: פסק הדין השני). בית המשפט לענייני משפחה הבהיר את פסק דינו הראשון, וכך נאמר:

"מהרגע שהאיש הביע דעתו כי הוא מסרב ליתן את הגט [...] הוא איבד את זכותו כי האשה תבטיח את מתן הגט באמצעות שיק בנקאי [...] עמידה על הזכות כי האשה תפקיד את השיק בנסיבות שתוארו, היא [...] בבחינת עמידה על זכות בחוסר תום לב [...] התוצאה היא – כי ככל שהאיש יתן גט ולאחר מתן הגט יתרת הסכומים תהיה בת אכיפה. למען הסר ספק, אין בתוצאת פסק דין זה כדי לפגוע בתוצאות עתידיות של הליכים אחרים אשר מתקיימים ו/או יתקיימו ביניהם בכל ערכאה אחרת".

ביום 2.8.2017 ניתן גט, אך הסכסוך הכספי לא הסתיים. בהחלטה מיום 8.3.2018, בית הדין הרבני הגדול מנה את המחלוקות בין הצדדים והורה "לעכב את התיק של הוצאה לפועל עד שבית הדין האזורי בתל אביב יתן את החלטתו הסופית בכל המחלוקות וכתובה ופיצויים בין בני הזוג". כנגד החלטה זו מכוונת העתירה שלפנינו. [במאמר מוסגר ולשלמות התמונה, יצויין כי העותר הגדיל לעשות והגיש בקשה לביטול הגט "מחמת גט מוטעה", ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 31.5.2018].

במסגרת העתירה לבג"צ, מכילה העתירה של העותר שתי טענות עיקריות: האחת, כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ניתן בחוסר סמכות, תוך התערבות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בניגוד לחובת כיבוד הערכאות. השניה, כי הדיינים מצויים בקשר חברי עם בא-כוחה של המשיבה. טענות נוספות שנכללו בעתירה הן כנגד העברת מקום הדיון מפתח תקווה לתל אביב; אין תיקים פתוחים בין הצדדים בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה; וטענה להסתמכות או "הבטחה מינהלית" בהחלטה קודמת של בית הדין הרבני הגדול.

בית המשפט העליון קבע שדין העתירה להידחות על הסף, ואף לא נדרשה תגובה מטעם המשיבים.

כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, ואינו נוהג להתערב בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים (בג"ץ 409/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (25.3.2018); בג"ץ 2947/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (4.4.2017); בג"ץ 557/17 פלוני נ' פלונית (23.1.2017)). גם העתירה דנא אינה מגלה עילה להתערבותנו, באשר חרף טענותיו של העותר לא נגלתה לעיניי חריגה מסמכות או נסיבות חריגות אחרות.

למעשה, הסוגיה העיקרית שמתעוררת בעתירה היא שאלת היחס בין פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבין החלטתו של בית הדין הרבני הגדול. העותר הציג סתירה לכאורית בין פסק הדין הראשון, שקבע מועד מוגדר לתשלום, לבין החלטתו של בית הדין להשהות את התשלום עד לבירור המחלוקות הכספיות. אילו זו היתה המציאות, עשויה היתה להתעורר שאלה, ואולם טענתו של העותר לוקה בחוסר התייחסות לפסק הדין השני (שהוצנע ותואר באופן סלקטיבי בפסקה 14 לעתירה). בפסק הדין השני הובהר כי נוכח התנהלותו של העותר – "לאחר מתן הגט יתרת הסכומים תהיה בת אכיפה", וזאת חלף המועד הנקוב בפסק הדין הראשון. בנסיבות אלה, איני סבור כי החלטתו של בית הדין הרבני הגדול עומדת בניגוד לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. החיוב הכספי שנקבע בפסק הדין הראשון עומד בעינו, אך המועד לקיומו נדחה עד לבירור התמונה הכוללת, וניתן להבין את ההיגיון בכך.

אשר לטענתו של העותר בדבר קשרי חברות בין הדיינים לבין בא-כוח המשיבה, הרי שהדרך להעלות טענות מסוג זה היא בהליכים לפי סעיף 19א לחוק הדיינים, התשט"ו-1955. מתוך העתירה נראה לפי בית המשפט העליון, כי העותר לא הגיש בקשת פסלות, וממילא גם הליך ערעורי לא התקיים. מובן אפוא כי ההליך בבג"צ איננו המקום המתאים להידרש לראשונה לטענות אלה. גם יתר הטענות שנכללו בעתירה אינן מגלות עילה להתערבות בית המשפט העליון, וכך הוא קבע.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט 

עו"ד נועם קוריס- נדחתה העתירה לפסול את היועץ המשפטי לממשלה

עו"ד נועם קוריס- נדחתה העתירה לפסול את היועץ המשפטי לממשלה  

בעתירה שהוכרעה בימים אלו בפסק דינו של כבוד השופט נועם סולברג, התבקש בית המשפט העליון להורות למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה, לפסול את עצמו מכל עיסוק וקבלת החלטות בחקירה הנוגעת להצעות נטענות שהציע מר ניר חפץ לכב' השופטת (בדימ') הילה גרסטל, ובחקירת הפרשה המכונה 'פרשת 4000' אשר עוסקת בקשרים של ראש הממשלה עם מר שאול אלוביץ, בעל השליטה בחברת בזק.

לטענת העותרים, הפיכתו של מר ניר חפץ לעד מדינה מחייבת את היועץ המשפטי שלא לעסוק בחקירות שלגביהן דרושה עדותו. זאת, משום שהיועץ נעזר בחפץ כדי לקדם את מועמדותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וגם משום שיש יסוד סביר להניח שהיועץ עצמו יהיה דרוש לחקירה כעד, על רקע עיסוקו בקשרים שבין ראש הממשלה לשאול אלוביץ במסגרת הסדר ניגוד עניינים שערך לו בעניין. לפיכך, נתון היועץ המשפטי בניגוד עניינים, ועליו לאצול את הסמכות לגבי חקירות אלה לגורם אחר במשרדו, כפי שנעשה במצבים דומים בעבר.

העותרים הדגישו כי הכלל בדבר ניגוד עניינים הוא כלל מניעתי, אשר נועד למנוע מעובד הציבור להימצא במצב פוטנציאלי שבו ישקול שיקול זר בשל האינטרסים המנוגדים. כמו כן הודגש, כי הקפדה על כלל זה נדרשת לשם שמירה על אמון הציבור ברשויות. על ניגוד העניינים בענייננו ניתן ללמוד, לגישת העותרים, על דרך של היקש מכללי האתיקה לשופטים, אשר מהם עולה כי שופט אינו רשאי לדון בעניין שהיה מעורב בו בעבר; וכן מכללי האתיקה של עורכי דין, שלפיהם עורך דין אינו רשאי לייצג אדם אם הוא עומד להעיד מטעמו.

מנגד, סבורו המשיבים, כי לא מתעוררת בעיה של ניגוד עניינים בהמשך הטיפול של היועץ המשפטי לממשלה בחקירות שמר חפץ מעורב בהן. לטענתם, ההלכה הפסוקה היא כי חשש לניגוד עניינים על רקע היכרות אישית הוא חשש ממשי, "רק אם ההיכרות הייתה מהותית מבחינת משכה או מידת האינטנסיביות שלה" (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 548 (2010)); לא כך הוא בנדון שלפנינו: ההיכרות בין השניים היא היכרות שטחית ומצומצמת.

המשיבים הוסיפו, כי הטענה בדבר קשרים בין היועץ המשפטי לממשלה לבין חפץ בעת שהתמודד על התפקיד, מקורה בפרסום עיתונאי מיום 21.2.2018, שלפיו נעזר היועץ בחפץ כדי לתאם פגישה עם העיתונאי דן מרגלית. הרקע לפגישה הזו נעוץ בפרסומים שונים שפרסם דן מרגלית בנוגע ל"פרשת הרפז", פרסומים שהיועץ המשפטי הביע מורת רוח מהם בנוכחותו של חפץ. למיטב זכרונו של היועץ המשפטי, יעץ לו חפץ להיפגש עם דן מרגלית על מנת להציג לו את נקודת מבטו בקשר לפרשה; היועץ המשפטי, מצדו, אמר אז כי איננו מכיר את מרגלית, ובתגובה הציע לו חפץ להכיר ביניהם ולתאם מפגש. כך אכן היה; פגישה תואמה בביתו של דן מרגלית, חפץ הגיע אליה לצורך עריכת היכרות בין השניים, ומיד לאחר מכן עזב את המקום. במפגש הציג היועץ המשפטי לדן מרגלית את נקודת מבטו ביחס להתנהלותו בפרשת הרפז. לטענת המשיבים, נתונים אלה אינם מצביעים על חשש ממשי מפני ניגוד עניינים, ואין אפוא עילה להורות ליועץ המשפטי להימנע מטיפול בחקירות המדוברות.

אשר לאפשרות שלפיה היועץ המשפטי לממשלה יהיה דרוש לחקירה כעד, טוענים המשיבים, כי סברה זו נעדרת בסיס עובדתי. בקשר לכך הודגש, כי היועץ המשפטי לממשלה חובש את 'כובעו' של ראש התביעה הכללית, כמו גם את 'כובעו' של ראש המערכת אשר נותנת ייעוץ משפטי שוטף לממשלה, על זרועותיה. טענה שלפיה נוצר ניגוד עניינים בין השניים – בין שני 'כובעים' אלה – היא טענה מוסדית, שאינה קשורה דווקא לעבודתו האישית של היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי; ואין לקבל אותה. לבסוף צוין כי לאור הוראת סעיף 17(ג) לחוק יסוד: הממשלה, הקובע כי "כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה", מוטל נטל כבד להראות כי קיים ניגוד עניינים של היועץ בקבלת החלטות בהקשר זה, ועל טענה שכזו להיות מבוססת היטב. העותרים, כך נטען, אינם עומדים בנטל הזה.

לפי פסק הדין של בית המשפט, הצדדים אינם חלוקים על אודות חשיבותו של האיסור בדבר ניגוד עניינים, כי אם על אופן ישומו בנסיבות העובדתיות הקיימות. בהקשר זה, עמדת המשיבים – נכונה. המגעים שניהל היועץ המשפטי לממשלה בעבר עם מר חפץ אינם יוצרים קרבה אישית המבססת חשש לניגוד עניינים. חפץ אמנם סייע ליועץ המשפטי לממשלה בעניין נקודתי (כאמור בפסקה 5 לעיל), אך אין מדובר בהסתייעות לטובת קידום התמודדותו על תפקיד היועץ, כפי שמציגים זאת העותרים. היכרותו של היועץ המשפטי עם חפץ היתה ברמה שטחית, מצומצמת ביותר, ולא התקיימו ביניהם קשרי חברות אישיים. היכרות כזו, בקשר לאותו ארוע נקודתי, אינה מקימה, כאמור, אפשרות ממשית וגם לא חשש סביר לניגוד עניינים.

סוגיית ניגוד העניינים בין פעילותו של היועץ המשפטי לממשלה ב'כובעו' כראש התביעה הכללית, לבין עיסוקו ב'כובעו' כראש מערך הייעוץ המשפטי – אינה מצדיקה לקבוע כי קיים ניגוד עניינים נקודתי בקשר לנדון. העותר 2 טען על ניגוד עניינים, וכנגד מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה ב'כובעו' כראש התביעה הכללית ב'פרשת 4000' בעניין שטיפל בו ב'כובעו' כיועץ משפטי לגבי קשרי ראש הממשלה עם מר אלוביץ. העותר 2 אינו מצדד בפיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. על כל פנים, סוגיית ריבוי ה'כובעים' של היועץ המשפטי לממשלה היא סוגיה מורכבת ויש לגביה עמדות שונות (ראו דוח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו 52-56 (1998)), אולם כל עוד מקובל ריבוי ה'כובעים' הללו בשיטת המשטר שלנו, הרי שבכך אנו מניחים שהיועץ המשפטי לממשלה מסוגל להתמודד עם המורכבות שהדבר גורם; אין טעם להטיל דופי מיוחד בכך בנדון שלפנינו.

כפי שנמסר, וזו שגרת העבודה בכגון דא, העיסוק בשעתו בנושא הסדר ניגוד העניינים, בכללו הבירור העובדתי בנוגע לקשריו של ראש הממשלה עם מר אלוביץ נעשה בעיקר על-ידי מחלקת היעוץ והחקיקה (משפט ציבורי-מינהלי) במשרד המשפטים והיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, אל מול בא כוחו של ראש הממשלה. במקביל, עלה גיבוש ההסדר מעת לעת בפגישות עבודה שוטפות של היועץ המשפטי לממשלה עם ראש הממשלה. לדברי המשיבים, כאמור, טענת העותרים על כך שהמשיב אמור להעיד בתיקים הנדונים, נשענת על השערה ספקולטיבית, והיא אינה מבוססת עובדתית. המשיבים הניחו את הדעת, במובן זה שקיימת אצלם מוּדעוּת לחשש בדבר ניגוד עניינים, ומעת לעת נבחן עניין זה לפי הצורך. כך למשל, כשהתעורר חשד לניסיון להטות את ההליך לבחירת היועץ המשפטי לממשלה (שבו נבחר המשיב 1 לתפקיד) התקיימה התייעצות של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה יחד עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי) והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-חוקתי), כדי לדון בשאלת האפשרות לניגוד עניינים אצל היועץ המשפטי לממשלה. העמדה שהתגבשה כמפורט וכמנומק בתגובת המשיבים לעתירה היתה כי לא קיימת מניעה לטיפולו של היועץ המשפטי בפרשה זו, אם כי ככל שיהיה שינוי בתמונה הראייתית – ישקל העניין מחדש. לימים, עם התקדמות החקירה, משהתברר כי מדובר בארוע נקודתי, קיבלה המסקנה הנ"ל משנה תוקף. המשיבים הפנו בתגובתם לעתירה לעוד מצבים אחדים שנתקלו בהם, שחייבו בחינה נוספת של האפשרות למניעוּת של היועץ המשפטי לממשלה או של אחרים מטיפול בנושא. ישנן שיטות עבודה מסודרות לשם כך. פרקליט המדינה ביחד עם גורמים אחרים, נדרשו באופן פרטני לבחון מצבים מעין אלה, כשהתעוררו. כך נעשה, וכך עוד יֵעשה, במידת הצורך.

לבסוף, לא למותר לציין, כי סוגיית ניגוד העניינים של היועץ המשפטי לממשלה בקשר לעיסוקו עם ראש הממשלה, על רקע ההיכרות ביניהם, נדונה בכמה הליכים משפטיים בעבר, שהצדדים הפנו והתייחסו אליהם. בבג"ץ 43/16 תנועת אומ"ץ אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל (1.3.2016) נדונה השאלה העקרונית בדבר מינויו של היועץ הנוכחי, בין היתר על רקע כהונתו כמזכיר הממשלה. באותו עניין נקבע כי אין עילה לפסילה מוחלטת של היועץ הנוכחי מלהתמנות לתפקיד, ודי בהסדר ניגוד עניינים פרטני שייערך לו (ראו פסקאות 77­–80 לפסק הדין של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן). קביעה זו במישור העקרוני, אינה שוללת טענות קונקרטיות בדבר חשש לניגוד עניינים בסוגיות ספציפיות. אכן, טענות כאלו הועלו בקשר לעיסוקו בחקירותיו של ראש הממשלה – אולם נדחו (בג"ץ 4344/16 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה (9.3.2017)). נקבע כי מן ההכרעה בבג"ץ 43/16 עולה כי "ליועץ המשפטי ניתן לעסוק בכל נושא, לרבות כאלה שבהם היה מעורב כמזכיר הממשלה בכובע מקצועי. חזקה על היועץ המשפטי כי ימנע עצמו מטיפול במה שהיה מעורב בו באופן החורג מהתנהלות מקצועית כאמור, אך לא מצאנו דופי בהודעת משיבי המדינה בהקשר זה". עוד העיר בית המשפט לגופו של עניין, כי "מדובר במנגנונים רבי משתתפים, החל ביועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ובכירי משרדיהם ועד לפרקליטים ולאנשי המשטרה העוסקים בחקירה ובליוויה. איננו סבורים כי בקלות יכולות להינתן החלטות שאינן ראויות ושקולות ו'לחמוק תחת הרדאר', המקצועי מזה והציבורי מזה". על בסיס נימוק דומה נדחתה גם עתירה שכוונה לעיסוקו של היועץ המשפטי לממשלה בחקירת רעייתו של ראש הממשלה (בג"ץ 88/18 משגב נ' היועץ המשפטי לממשלה מר אביחי מנדלבליט (16.1.2018)).

על הרקע הזה הוגשה העתירה דנן, שבה התבקש בית המשפט לקבוע כי חרף כל האמור לעיל, כניסתו של ניר חפץ לתמונה מטה את הכף לכיוון ניגוד העניינים. ברם, בית המשפט העליון סבר, על יסוד האמור לעיל, כי אין בכוחו של הקשר בין היועץ לבין חפץ – כפי שהוצג – כדי להטות את הכף.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט 

עו"ד נועם קוריס- סחר בנשק ויישאר במעצר בית עד תום ההליכים

עו"ד נועם קוריס- סחר בנשק ויישאר במעצר בית עד תום ההליכים

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 21938-07-18, כב' השופט א' רובין), לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. טענתו העיקרית של הסנגור היא כי נכון להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר הולמת, או לחילופין למעצר באיזוק אלקטרוני.

כתב האישום הוגש נגד העורר ושני נאשמים נוספים, והוא כולל שני אישומים. האישום הראשון עוסק בנאשם אחר, ואינו רלוונטי לענייננו. האישום השני עניינו סחר בנשק מסוג M16. בפועל, הקונה הפוטנציאלי היה סוכן.

שירות המבחן המליץ על שחרור העורר למעצר בית בתנאים מלאים. לדעת עורך התסקיר, רמת הסיכון הנשקפת מהעורר היא נמוכה-בינונית, והערבים שהוצעו ראויים. חלקו של העורר, כך נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, נמוך מחלקם של המעורבים האחרים, והוא נעדר הרשעות קודמות.

על אף האמור, בית המשפט העליון קבע כי אן מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית משפט קמא, העורר היה פעיל בעסקה. הוא הציג את הנשק לסוכן המשטרתי, קידם את המכירה, הדגים כיצד הוא יורה ואף ניסה לתקן את הנשק כשהתברר שיש בו תקלה. יוצא שחלקו במכירת הנשק אינו עקיף אלא ישיר. לכן, על אף הנקודות לחיוב שצוינו על ידי הסנגור, האינטרס הציבורי מחייב זהירות טרם ישוחרר ממעצר מעורב באופן ישיר במכירת נשק מסוג M16. התנהגות לכאורה זו מלמדת על נכונות, אף אם בדרך עקיפה, לשלב ידיים עם גורמים שכתוצאה מכך שהנשק יגיע לידיהם הם עשויים לפגוע בצורה ממשית בציבור. אין הדבר אומר שיש להורות על מעצרו של כל נאשם שהוכח לכאורה כי הוא היה מעורב בעבירות נשק, אלא שבדיקת המכלול מלמדת שאין בכוחן של נקודות העושה שהציג הסנגור, לרבות עברו הנקי והמפקחים הנורמטיביים שהוצעו – לגבור על נסיבות המעשה. קשה לקבל כי מעורב בעבירות נשק באופן ישיר, ביודעו שתלוי ועומד נגדו כתב אישום, יכבד את תנאי השחרור לאורך זמן. בית המשפט המחוזי אף ציין בסיום החלטתו כי שקל את האפשרות של מעצר באיזוק אלקטרוני, אך הסתייג ממנה גם משום שניתן לקדם עסקאות נשק כאשר העורר שוהה בביתו.

סוף דבר, לא נראה כי טעה בית המשפט המחוזי באיזון בין האינטרס של העורר לבין האינטרס הציבורי. הערר נדחה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.