עד המדינה ארכי פושע, עבירות שביצע בארה"ב הובילו לגיוסו כסוכן FBI

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר שהוגש בפניו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

• מנדלבליט מתנגד להסדר הפשרה של הוטלס - תביעה ייצוגית
• עו"ד תביעה ייצוגית- עו"ד נועם קוריס מסביר על תביעו...
• הערעור של ניסו שחם נדחה היום בבית המשפט העליון
• בג"צ אישר: מעצר מינהלי לבכיר החמאס
• הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות בישראל
• חברת הדירוג האשראי הבינלאומית Fitch מעריכה שהסיכונ...
• ראש הממשלה בנט בהתייחסות ראשונה לחיסון הילדים נגד ...
• הצעת חוק: פתיחת תיקי הוצאה לפועל ללא התראה

בית המשפט העליון דן בימים אלו בערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברק נבו) מיום 12.11.2018.

העורר הוא אזרח ישראלי שמתגורר בהונגריה. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, במהלך שנת 2015, בהיותו בישראל, יצר העורר קשר עם אדם המכונה "גרייגוס". נספר לקורא כי אותו גרייגוס פעל באותו זמן כסוכן מטעם רשויות האכיפה של ארה"ב, ופעילותו בארץ נעשתה בשיתוף פעולה עם הרשויות בישראל. גרייגוס העביר לעורר פרטים של חשבונות בנק פיקטיביים ברחבי אירופה, וחשבונות אלו שימשו לביצוע פעולות הונאה של חברות אירופאיות. ההונאה בוצעה על ידי קבוצת אנשים שזהותם אינה ידועה, אשר הציגו מצג שווא בפני החברות וגרמו להן להעביר כספים לחשבונות הבנק הפיקטיביים. כך, בחודש מאי 2015 פנו מבצעי ההונאה לחברה הצרפתית 2CJL באמצעות כתובת דוא"ל פיקטיבית, וגרמו לה להעביר 238,000 יורו לחשבון בנק של חברה פיקטיבית,  שסופק לעורר על-ידי גרייגוס מבעוד מועד. בחודש יוני 2015 פנו מבצעי ההונאה לחברה גרמנית בשם MOUSER ELECTRONICS וגרמו לה להעביר 480,000 יורו לחשבון בנק של חברה פיקטיבית, שגם את פרטיו גרייגוס סיפק לעורר מראש. בשני המקרים, רשויות החקירה בארה"ב התערבו ומנעו את העברת הכספים למבצעי ההונאה. בגין מעורבותו של העורר במעשי ההונאה יוחסו לו עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון.

כאמור, פעילותו של גרייגוס בישראל ומגעיו עם העורר נעשו בהיותו סוכן של רשויות האכיפה בארה"ב. לאחר הגשת כתב האישום נגד העורר, חתם גרייגוס על הסכם וזכה למעמד של עד מדינה בישראל, כדי למנוע את העמדתו לדין בארץ.

גרייגוס שוהה כיום בארה"ב, וצפוי להעיד במשפטו של העורר בסוף החודש הנוכחי. מלכתחילה הוא היה אמור להגיע לישראל, אך בהמשך נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והורה כי עדותו תישמע באמצעות video conference, משום שרשויות החוק בהונגריה הוציאו נגדו צו מעצר בינלאומי. בשלב זה ביקש העורר לקבל לעיונו את צו המעצר הבינלאומי וחומרי חקירה נלווים. הבקשה נדונה, באופן חריג, בפני המותב בפניו מתנהל התיק העיקרי, שדחה את הבקשה וקבע כי "בידי המדינה אין חומרים נוספים [...] איני רואה לנכון לשלוח את המאשימה לחפש חומרים נוספים שההגנה סבורה שנמצאים בהונגריה. ידוע, גם בתיק זה, כי עד המדינה הוא בעל עבר פלילי".

בערר נטען כי גרייגוס הוא העד היחיד (מלבד אנשי רשויות החוק) שקושר את העורר לביצוע העבירות, וכי לעברו הפלילי בארה"ב ובהונגריה יש חשיבות לצורך הערכת מהימנותו ובירור האינטרס שלו במסירת העדות. בין היתר נטען כי עבירות שביצע גרייגוס בארה"ב הובילו לגיוסו כסוכן FBI, וכי בהונגריה הוא נחשד בביצוע עבירות הונאה בהיקף עצום של מיליארדי יורו. על פי הטענה, גרייגוס הוא ארכי-פושע, נוכל מקצועי, ולחשיפת הרקע האישי שלו יש חשיבות להליך המתנהל נגד העורר. במהלך הדיון בעליון הציג בא-כוחו של העורר כתבות מתורגמות באופן לא מקצועי מהעיתונות ההונגרית, המדווחות לכאורה על חשדות נגד גרייגוס לביצוע עבירות בהיקף כספי עצום.       

המדינה התנגדה לבקשה מהטעמים להלן, וכן הבהירה כי ממשלת הונגריה פרסמה בקשה למעצרו של גרייגוס ("הודעה אדומה"), להבדיל מצו מעצר בינלאומי.

בית המשפט העליון קבע שדין הבקשה להידחות.

"[...] גם חומר שאינו נמצא פיזית בתיק החקירה, אך נמצא בשליטתן ובהישג ידן של רשויות אכיפת החוק, או שצריך להימצא בידי התביעה או הרשות החוקרת יכול וייחשב כ'חומר חקירה' [...] אי-הימצאות החומר בידי רשויות התביעה והחקירה, מהווה אינדיקציה לכך שעל פני הדברים אין מדובר ב'חומר חקירה'" (ההדגשה במקור).

יישום ההלכות המקובלות בנסיבות המקרה דנא – מוביל לדחיית הערר. עסקינן במידע שלא זו בלבד שאינו נמצא בידי רשויות החקירה, אלא לא נמצא בתחום שליטתן ואף לא במדינת ישראל. העורר מבקש להמציא לידיו חומר חקירה ממדינה זרה, שאינו מתייחס למידע הנוגע לביצוע העבירות המיוחסות לעורר, אלא למידע אודות הליך פלילי נגד עד המדינה. הלכה למעשה, העורר אינו מבקש להיחשף למידע קונקרטי שעשוי להיות בעל ערך לבירור עובדות כתב האישום, אלא להליכים נפרדים המתנהלים בהונגריה, אם בכלל, נגד עד המדינה גרייגוס, באופן שלשיטתו עשוי לכאורה להשליך על הערכת מהימנותו ועל המניעים למסירת עדותו. אמנם פרטי ההסכם שנחתם עם עד מדינה, ובמקרים מסויימים גם נתונים על עברו הפלילי, עשויים להיחשב "חומר חקירה", אך אין להרחיב את ההגדרה יתר על המידה. כפי שנאמר בבש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 (23.2.2009): "חומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד מרכזי עשוי להיות חלק מחומר החקירה, אולם לא תמיד כך. ככל שהחומר המבוקש מרוחק מן העניין המתברר בפני בית המשפט, כך קטנה הרלבנטיות שלו, לעיתים עד כדי הוצאתו ממסגרת המושג: 'חומר חקירה'" (ראו גם: בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 130-129 (1985) (להלן: עניין אל הוזייל); בש"פ 2602/96 זינגר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 231, 232 (1996); בש"פ 5425/01אל חאק נ' מדינת ישראל‏, פ"ד נה(5) 426, 430 (2001)).

ודוק: נכון להניח, כי מידע על עברו הפלילי של עד מדינה ועל מעלליו, הוא רלוונטי, כאחד הפרמטרים המובאים בפני בית המשפט לצורך הערכת מהימנותו. אלא שבמקרה הנוכחי, העובדות המרכזיות בעניין הרקע לפעילותו של גרייגוס כבר ידועות: גרייגוס אינו עד מזדמן אלא עבריין שהופעל כסוכן בידי רשויות האכיפה בארה"ב ובישראל, והסכם עד המדינה כבר נחשף לעיני ההגנה. "ביחס לעד מדינה מודע בית המשפט מראש לעובדה, שמעיד לפניו עבריין, בו בזמן שאין לו בדרך כלל חשד כזה, כאשר המדובר בעד רגיל" (עניין אל הוזייל, בעמ' 130); וגם בענייננו בית משפט קמא כבר עמד על כך שעד המדינה אינו טלית שכולה תכלת. על רקע זה, השאלה אם גרייגוס ביצע עבירות הונאה נוספות בהונגריה, ואפילו בהיקף נרחב, אינה רלוונטית בעוצמה כזו, שיש להורות לרשויות התביעה בישראל לפנות לממשלת הונגריה בבקשה לקבל מידע. כמו כן, נזכיר כי שוררת עמימות סביב פרטי החקירה בהונגריה. ראשית, לא הוצג מקור מוסמך שמסביר מהם החשדות נגד גרייגוס. שנית, לא ברור באיזה שלב נמצא ההליך (האם בשלבי חקירה גרידא?  האם הועמד לדין? האם הורשע?). ככל שמדובר בחקירה שטרם הסתיימה, פוחתת הנטייה לחשוף את החומר לעיני העורר (בש"פ 4681/18 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 3 והאסמכתאות שם (21.6.2018)). על כל פנים, אם בא-כוח העורר סבור כי יש רלוונטיות לעבירות שבוצעו בהונגריה, הרי שבמסגרת החקירה הנגדית הוא יכול לעמת את גרייגוס עם המידע על קיומם של הליכים נגדו גם בהונגריה.

ודוק: בית המשפט לא שלל אפריורית כי ייתכנו מקרים שבהם תוכר זכותו של הנאשם לקבל לעיונו חומר המצוי בידי רשויות חקירה במדינה אחרת, אך בקשתו של העורר במקרה הנוכחי אינה קרובה לכך (השוו לבש"פ 716/17 מלול נ' מדינת ישראל (20.2.2017), שם נזקק הנאשם לחומרי חקירה מארה"ב לצורך הוכחת טענתו כי הוא כבר הועמד לדין בגין אותן עבירות בהן הוא נאשם בישראל).

נוכח האמור, בית המשפט לא הורה למדינה להשיג חומר נוסף שיועבר לעיון ההגנה, ולפיכך הערר נדחה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

ניסה להבריח סמים באמצעות משלוח בדואר ישראל ויישאר במעצר עד תום ההליכים

ניסה להבריח סמים באמצעות משלוח בדואר ישראל ויישאר במעצר עד תום ההליכים

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר שהוגש בפניו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

הערר הנו על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) מיום 6.11.2018 במ"ת 27654-08-18, המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 27674-08-18.

עיקרי כתב האישום: ביום 13.8.2018 הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות של ייבוא סמים מסוכנים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וזיוף בנסיבות מחמירות. זאת, לפי סעיפים 13, 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-(1973) וסעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי הנטען בכתב האישום ייבא העורר מגרמניה, בסיועו של אלי תורג'מן (להלן: אלי), 8,439 כדורי MDMA שהוחבאו במתקן חשמלי שנשלח בדואר. אלי פנה לנהג המונית לירן מועזיז (להלן: לירן) והציע לו 4,000 ₪ בתמורה לכך שלירן ייסע לפיצוצייה בשדרות שבבעלות אלי, ייקח ממנו ייפוי כוח (אותו זייפו העורר ואלי), ויאסוף את חבילת הכדורים מנקודת האיסוף של דואר ישראל בדימונה. ביום 12.1.2018 אסף לירן את החבילה כאמור והעבירה לאלי. בסמוך לאחר מכן נעצרו לירן ואלי, וברשותו של אלי נתפסו 8,363 כדורי MDMA. העורר, שנודע לו על המעצרים, לא שב לביתו. המשטרה חיפשה אחריו במשך כשבעה חודשים, והעורר נעצר לבסוף ביום 4.8.2018.

החלטות בית משפט קמא מיום 6.9.2018 ו-6.11.2018: בהחלטתו מיום 6.9.2018 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד העורר. נקבע כי המועד הנכון לבירור טענות העורר נגד מהימנות דבריהם של אלי ולירן הוא בהליך העיקרי – מה גם שלא נמצאו "סתירות בולטות" בגרסתו של אלי, כטענת העורר. בית המשפט הוסיף כי גם העובדה שלירן שינה את גרסתו בשלב מסוים, לא הפריכה בצורה מהותית את הודעתו, וכך גם העובדה שלא נערך עימות בין העורר לבין לירן ואלי. עוד נקבע שגרסתו של העורר בנוגע לקשר עם אלי ובנוגע להיעלמותו, לא עלתה בקנה אחד עם הראיות שבחומר החקירה.

ביום 6.9.2018 התקיים דיון משלים בנוגע לחלופות מעצר. בהמשך להוראת בית המשפט, התקבל ביום 24.10.2018 תסקיר של שירות המבחן שהתרשם שקיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצד העורר. אמנם נבחנה חלופת מעצר בדמות מעצר בית, בביתו של חבר משפחת העורר במושב יכיני, אך לבסוף הומלץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר. זאת, בין השאר, מחשש שהמפקחים שנבחנו לא יוכלו להציב לעורר גבולות; מחשש בנוגע ליכולת העורר לשהות בחלופה לאורך זמן; ובהתחשב בעובדה שהחלופה שנבחנה קרובה גיאוגרפית למקום ביצוע העבירות.

ביום 25.10.2018 התקיים דיון נוסף, במסגרתו ביקש עורר לשחררו לחלופת המעצר שנבחנה. בהחלטתו מיום 6.11.2018 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, ודחה את האפשרות למעצר באיזוק אלקטרוני מכיוון שלא הובאו טעמים מיוחדים שיתמכו בכך. עוד דחה בית המשפט את בקשת העורר להביא בפני בית המשפט את המפקחים שראיין שירות המבחן. בית המשפט ציין כי "הבעייתיות טמונה בעיקר בנתוניו" של העורר, ולא בטיב החלופה שהוצעה.

על כך נסב הערר שלפנינו.

העורר חזר בפירוט רב על טענותיו נגד גרסתו של אלי, וציין כי למעט עדות זו אין לרשות התביעה ראיות נוספות. לגישת העורר, היה על התביעה והמשטרה לחקור את אלי ולירן על גרסתו של העורר. העורר מיקד טענותיו בעימות שנערך בין אלי ולירן, ביום 14.1.2018, ממנו ביקש להסיק כי אלי ביקש מלירן שיפיל את האשמה על העורר. עוד נטען כי האינטרס של אלי להפליל את העורר הוא כיוון חקירה שלא נבדק דיו ולפיו, בהסתמך על עדותה של אשתו של אלי, הלה עזב את ביתו בשל חשד לקשר בינה לבין העורר. עוד הדגיש העורר את החלקים החיוביים שבתסקיר שירות המבחן, וטען שההמלצה שלא לשחררו לחלופה היא "התנגדות עקרונית" שלא נומקה כדבעי.

  

בית המשפט לא מצא ממש בטענות העורר במישור של ראיות לכאורה ולא ראיתי כל חולשה בעוצמת הראיות, והחלטתו של בית המשפט קמא בעניין זה היא בבחינת דבר דבור על אופניו. טענות הנוגעות למהימנותו של אלי, מקומם בהליך העיקרי. ועיקרו של דבר, עדותו של אלי נתמכת ומחוזקת בשורה של ראיות אובייקטיביות כגון:

  (-)     סרטוני מצלמת אבטחה מהקיוסק של אלי, בהם נראים העורר ואלי כותבים יחד. בסרטון מיום 4.1.2018 אף ניתן לראות כי על צג הטלפון הסלולרי של העורר מופיע צילום של תעודת זהות.

  (-)     מחקרי תקשורת על הקשר בין העורר לאלי בימים לפני מעצרו של אלי וביום מעצרו. הפלא ופלא – בדקה בה אלי נעצר על ידי השוטרים, הוא מתקשר לעורר. הפלא ופלא – מני אז, העורר הפסיק להשתמש בטלפון שלו.

 (-)     למותר לציין כי הסרטונים ומחקרי התקשורת לא מתיישבים, בלשון המעטה, עם הטענה לנתק בין אלי לבין העורר.

למקרא תשובותיו של העורר בחקירתו, תמהתי על הטענה כי צריך היה לעמת את אלי ואת לירן עם "גרסתו" של העורר, שאינה גרסה אלא אוסף של תשובות מתחמקות, סתמיות וחלקן מהוות עלבון לשכל הישר (כמו התשובות לגבי הטלפונים שלו).

עד כאן במישור הראיות לכאורה ועוצמת הראיות. לא למותר לציין כי לירן ואלי הורשעו על פי הודאתם, ודינו של אלי כבר נגזר לשלוש שנות מאסר.

אשר לעילת המעצר בית המשפט העליון לא ראה להכביר במילים, באשר ענייננו בהברחה מתוכננת של כמות גדולה של סמים.

לעורר עבר פלילי, לרבות שתי הרשעות בתחום הסמים, אחת מהן שלא לצריכה עצמית, בגינה נדון למאסר בפועל של שבעה חודשים. מעבר לתסקיר השלילי לגבי העורר, הרי שהיעלמותו למשך כשבעה חודשים, כאשר גם בחקירתו נמנע מליתן תשובה היכן שהה כל אותה תקופה, מצביעה על כך שחלופה לא תסכון.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ביקש לפסול שופט וישלם הוצאות של 15,000 ₪

 הוצאות חריגות של 15,000 ₪ הושתו במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה) מיום 22.11.2020 בת"א 68207-02-20 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

במוקד ההליך מצוי הסכם קומבינציה שנכרת בין המערערים ובין המשיבה (להלן: ההסכם), בגינו מנהלים הצדדים הליכים משפטיים מרובים, כפי שיפורט להלן. במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי המשיבה תבצע עבודות בנייה ושימור בבניין המצוי בבעלות המערערים תמורת 25 דירות בבניין. בחודש דצמבר 2017 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערערים, לאחר שלטענתה לא עמדו בהתחייבויות על פי ההסכם ועל פי תוספת לו שנחתמה בין הצדדים. בפרט עתרה המשיבה לחייב את המערערים בהשבת חלק מסכומי המע"מ ששילמה; בתשלום סכומי קנסות שנדרשה, לטענתה, לשלם לרשויות המס עקב מחדלי המערערים (להלן: רכיב הקנסות); ובהחזר הלוואה בגובה סכום היטל ההשבחה שחל על המקרקעין (תא"ק (מחוזי ת"א) 9255-12-17; להלן: ההליך הקודם). ההליך הקודם נוהל בפני אותו המותב שדן בהליך נושא הערעור דנן. בפסק דינו מיום 19.2.2018 דחה בית המשפט את בקשת המערערים למתן רשות להתגונן וקבע כי עליהם לשלם למשיבה את סכומי המע"מ והיטל ההשבחה, אך לא חייב את המערערים בתשלום רכיב הקנסות (להלן: פסק הדין בהליך הקודם). בית המשפט הוסיף כי "ככל ש[המשיבה] סבורה כי יש לחייב את [המערערים] גם ברכיב הקנסות, הרי שנושא זה צריך להיות נדון בנפרד וביחס לרכיב זה, על [המשיבה] להגיש תביעה רגילה".

מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם, הגישו המערערים תביעה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו נגד המשיבה ומנהליה, בה טענו כי התנהלותם הובילה לחיוב בשיעור מע"מ גבוה יתר על המידה. תובענה זו נדחתה על הסף ביום 24.2.2019 (ת"א 32239-11-18; השופט ר' אילן) מן הטעם שפסק הדין בהליך הקודם יצר השתק פלוגתא בנושא. ערעור שהגישו המערערים על פסק דין זה נדון בפני מותב תלתא בהשתתפותו של המותב בהליך דנן (ע"א 18035-04-19; להלן: הליך הערעור). ביום 18.7.2019 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב בהליך הערעור, בה נטען, בין היתר, כי ההכרעה שתינתן על-ידי המותב בנוגע לשאלת קיומו של השתק פלוגתא דומה במהותה לסיטואציה שבה המותב ישב בערעור על פסק הדין בהליך הקודם, שהוא עצמו נתן. בקשת פסלות זו נדחתה בהחלטת המותב מיום 27.9.2019, וערעור על החלטה זו נדחה בפסק דיני מיום 25.11.2019 (ע"א 6708/19; להלן: ערעור הפסלות הראשון). להשלמת התמונה יצוין כי פסק דין בהליך הערעור ניתן ביום 3.3.2020, ובו נדחו טענותיהם של המערערים.

הליך נוסף שמתנהל בין הצדדים עניינו בתובענה שהגישו המערערים ביום 28.2.2017 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבה, ובה עתרו לפיצויים, בין היתר, בגין ליקויי בנייה שהתגלו בבניין ואיחור בהשלמת עבודות הבנייה (ת"א 61420-02-17; להלן: התובענה התלויה ועומדת). תובענה זו נותבה אף היא לטיפולו של המותב שדן בהליך נושא הערעור דנן. במסגרת הליך זה דחה בית המשפט שתי בקשות שהגישו המערערים לפסילתו בהן טענו, בין היתר, כי הכרעתו בהליך הקודם מעידה כי גיבש נגדם דעה קדומה המקימה חשש ממשי למשוא פנים (להלן: בקשות הפסלות הקודמות). ערעור על אחת מהחלטות אלו נדחה בפסק דיני מיום 25.11.2020 (ע"א 7608/20; להלן: ערעור הפסלות השני).

ביום 27.2.2020 הגישה המשיבה את התובענה נושא הערעור דנן, ובה עתרה לשני סעדים כספיים: האחד, תשלום בגין אי-הנפקת חשבונית מס עבור עסקת הרכישה של 25 הדירות במסגרת ההסכם; והשני, תשלום בגין רכיב הקנסות.

ביום 22.10.2020 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, בה טענו כי תובענה זו היא "המשך ישיר ל[הליך הקודם]" שבו דן והכריע, וכי מועלות בה אותן סוגיות ופלוגתאות אשר נדונו והוכרעו הן בהליך הקודם הן בהליך הערעור, ואשר עומדות לבירור במסגרת התובענה התלויה ועומדת. לשיטת המערערים, המשיבה הגדירה "באופן כוזב" את תביעתה כעוסקת ברכיב הקנסות, בעוד שהתביעה עוסקת בפועל גם בהחזר סכומי מע"מ, סוגיה שנדונה והוכרעה בהליך הקודם. המערערים הדגישו כי המותב נחשף לטענותיהם בסוגיה זו הן בהליך הקודם והן בכתב ההגנה בהליך דנן, וכי המסמכים שעליהם ביססה המשיבה את תביעתה הם "אותם מסמכים" שהוצגו בהליך הקודם ובהליך הערעור. לטענת המערערים גם במסגרת התובענה התלויה ועומדת נדונות סוגיות שרלוונטיות להליך דנן, שכן שני ההליכים נובעים "מאותו רקע עובדתי". לפיכך, טענו המערערים, קיימת הצדקה להעביר את הדיון בהליך הנוכחי למותב אחר, וזאת בשל החשש כי ייווצר מצב שבו יאלץ המותב "ליתן שתי פסיקות סותרות באותה מחלוקת" וקיימת אפשרות ממשית לפגיעה באובייקטיביות שלו.

עוד טענו המערערים כי בית המשפט גיבש במסגרת ההליך הקודם את דעתו "הברורה והנחרצת" ביחס לאופן שבו פירשו המערערים את ההסכם וביחס למהימנותה של "המצהירה הראשית" מטעמם. המערערים הוסיפו וטענו כי "אין כל סיכוי" שדעתו זו תשתנה, בפרט משעסקינן "באותם עניינים בדיוק". עוד הודגש כי המותב ציין בהחלטתו באחת מבקשות הפסלות הקודמות, שקיים הבדל בין הפלוגתאות שהובאו להכרעתו בהליך הקודם ובתובענה התלויה ועומדת; על כן, ובהינתן שהסוגיות שעולות בענייננו דומות ואף זהות לאלו שנדונו ביתר ההליכים, סברו המערערים כי החלטתו זו של המותב תומכת אף היא בפסילתו מלדון בתובענה דנן, ולגישתם מתקיים משוא פנים "בוודאות ממשית ואנושית, שהיא בלתי נמנעת בנסיבות העניין", וכן מתקיימים טעמים של מראית פני הצדק מצדיקים אף הם את פסילת המותב.

המשיבה התנגדה לבקשה ובהחלטתו מיום 22.11.2020, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בפתח ההחלטה הבהיר בית המשפט כי כל בקשת פסלות נבחנת בפני עצמה, כך שבניגוד לטענת המשיבה אין מקום לגזור מסקנות מההחלטות שנתן המותב בבקשות הפסלות הקודמות. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההליכים השונים שמנהלים הצדדים נסמכים אמנם על אותה תשתית עובדתית, ואולם עובדה זו, כשלעצמה, אינה מקימה עילה לפסילתו. הודגש כי הסוגיות שעומדות לדיון במסגרת ההליך הנוכחי – שאלת החובה להנפיק חשבוניות מס וסוגיית רכיב הקנסות – כלל לא נדונו במסגרת ההליך הקודם, שם נקבעו "קביעות בנוגע לתשלום סכום המע"מ ששולם ללא רכיב הקנסות וכן בקשר להחזר הלוואה שהוענקה לתשלום היטל ההשבחה. הא ותו לא". על כן קבע בית המשפט כי אין מניעה שידון בתובענה דנן, בציינו "[ש]מרכיב[י]ה הספציפיים לא נדונו בפני מעולם". עוד ציין בית המשפט כי לא הוכח "ולו בבדל ראיה" שדעתו בנוגע לתובענה דנן ננעלה והוא הוסיף והדגיש כי "ישמע את טענות הצדדים בלב פתוח ובנפש חפצה", וכן כי ראוי שהדיון במחלוקות שונות בין אותם הצדדים יתנהל בפני מותב אחד, שכן פיצול הדיונים היה גורר בזבוז של זמן שיפוטי ושל משאבי המערכת. עוד קבע בית המשפט כי לא התקיימו במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות את פסילתו מטעמים של מראית פני הצדק. לבסוף חייב בית המשפט את המערערים בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 7,500 ש"ח.

מכאן הערעור דנן, בו שבים המערערים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט קמא בנוגע לדמיון בין הסוגיות שהועלו בהליך נושא הערעור דנן ובין אלו שהועלו בהליך הקודם, בהליך הערעור ובתובענה התלויה ועומדת. המערערים עומדים על טענתם כי התביעה בהליך הנוכחי מבוססת על מסמכים שעמדו בפני בית המשפט בהליך הקודם, שם אף נקבעו ממצאים עובדתיים בנוגע לחלק מהטענות שמעלים המערערים בהליך דנן. לשיטתם, העובדה שנקבעו ממצאים עובדתיים בהליך הקודם מחזקת את החשש למשוא פנים שקיים בענייננו. עוד טוענים המערערים כי בית המשפט קמא שגה בכך ש"לא בחן לעומק" את כתב התביעה וגילה כי המשיבה "הגניבה" לתביעתה רכיב הנוגע לסכומי המע"מ שנדונו בהליך הקודם. המערערים סבורים כי העובדה שבית המשפט קמא הכריע בבקשת הפסלות "בהתאם ל'כותרות'" שבהן השתמשה המשיבה בתביעתה, מבלי להתעמק בתביעה לגופה, מעידה אף היא שבית המשפט "הולך שבי" אחר טענות המשיבה. לשיטתם מתקיימות "נסיבות חריגות, קיצוניות וברורות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בתביעה דנן", ובהינתן שהדיון בתובענה טרם החל, העברת ההליך לטיפולו של מותב אחר לא תגרום לעיכוב ההליך.

המשיבה, אשר הגישה תגובה מטעמה בהתאם לתקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, הטענות שהעלו המערערים בערעור דנן ובערעורי הפסלות הקודמים מבטאות חוסר שביעות רצון מהחלטות המותב, ואין בכך כדי להקים עילת פסלות. לטענת המשיבה, מדובר בטענות ערעוריות שניתן היה להשיג עליהן לגופו של ענין, בהליכי הערעור הרגילים ולא בהליכי פסלות. לחלופין, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור על הסף בשל קיומו של השתק פלוגתא, ולמצער השתק שיפוטי, וכן מחמת ניצול לרעה של הליכי משפט. לטענתה, הגשת הערעור דנן נועדה להוביל לדיון מחדש בהחלטות חלוטות, וטענותיהם של המערערים בערעור דנן דומות ואף זהות לטענות שהועלו במסגרת בקשות הפסלות הקודמות. לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי במסגרת ההליך הנוכחי נדונות סוגיות שונות מאלו שנדונו בהליך הקודם, וכי בהליך הקודם ובהליך הערעור לא נקבעו "ממצאים עובדתיים רלוונטיים" להליך דנן או קביעות מהימנות. ראיה להבדל בין ההליך הקודם וההליך הנוכחי ניתן, לשיטתה של המשיבה, למצוא בקביעתו של בית המשפט בהליך הקודם לפיה על המשיבה להעלות את טענותיה בנוגע לרכיב הקנסות בתובענה נפרדת. עוד טוענת המשיבה כי אין זהות בין עילות התובענה התלויה ועומדת ובין עילות התובענה הנוכחית, ועל כן אין בעובדה שהמותב יושב בדין בשתי תובענות אלה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף טוענת המשיבה כי אין הצדקה לפסילת המותב מחמת מראית פני הצדק.

לאחר עיון בערעור על נספחיו הגיע בית המשפט העליון לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שצוין בערעור הפסלות הראשון, "ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי דין, אף אם הם נוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, אין בו כשלעצמו כדי להקים עילת פסלות" (שם, פסקה 5; ראו גם ערעור הפסלות השני, פסקה 9). דברים אלה יפים גם ביחס לערעור דנן. כידוע, על המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים חשש אובייקטיבי וממשי לנעילת דעתו של המותב בשל הדיון הקודם (ע"א 95/20 ממן נ' חברת דיוורלי סיאני הנדסה (1990) בע"מ, פסקה 4 (22.1.2020)). בענייננו, לא עלה בידי המערערים להצביע על חשש כזה. עיון בכתב התביעה שהגישה המשיבה מעלה כי הסעדים שנתבקשו בו אכן שונים מאלו שנתבקשו בהליכים האחרים שהתנהלו בעניינם של הצדדים, כפי שפורט לעיל. זאת, למעט רכיב הקנסות, שאמנם נכלל בתביעה שהוגשה בהליך הקודם אך בית המשפט לא הכריע בסוגיה זו לגופה אלא הנחה את המשיבה להגיש תביעה נפרדת לגביה, כפי שאכן עשתה. בית המשפט ציין בדחותו את בקשת הפסלות כי ישמע את טענות המערערים "בלב פתוח ובנפש חפצה", וחזקה עליו כי כך יפעל.

בית המשפט הוסיף וציין כי אף אם היה מקבל את טענת המערערים כי בהליך הקודם נקבעו ממצאים עובדתיים כלשהם, עובדה זו בלבד אינה מקימה עילת פסלות, שכן יש להוסיף ולבחון "אם יוכל השופט להשתחרר מהם" בהליך הנוכחי (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 278 (2006)). חרף טענות המערערים בנושא, לא בית המשפט לא שוכנע כי קביעותיו של המותב בהליך הקודם מעידות על חשש ממשי למשוא פנים מצדו בהליך הנוכחי, ואף אין לסבור כי הוכחה הצדקה לפסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק. באשר לטענת המערערים כי המשיבה "הגניבה" לתביעתה בהליך דנן דרישה לפיצוי בגין רכיבים שנדונו בהליך הקודם, וכי בית המשפט שגה בכך שלא זיהה זאת, מדובר בטענה לגופם של דברים והיא שמורה להם, על כל המשתמע ממנה.

אשר על כן, הערעור נדחה. בית המשפט העליון קבע כי המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס